לידות עכוז ​

​

כ-4% מכלל היולדות מגיעות ללידתן, כאשר, החלק המקדים של העובר הינו עכוז.

מצג עכוז נחלק לאלו שרגלי העובר פשוטות (Frank Breech) ולאלו שהרגליים מקופלות בתנוחת ישיבה מזרחית (complete breech). 

בתנוחה זו גובר הסיכון של העובר להפוך את תנוחתו למצג רגלים footling ולשמט של חבל הטבור (שהוא הסיבוך העיקרי במצג רגליים).

 

תנוחת עכוז בלידה פחות שכיחה, אך, מהווה תנוחה נורמלית, בה מתאפשרת לידה נרתיקית,

לעומת, מצג רוחבי, לדוגמא, בו, לא מתאפשרת לידה נרתיקית.

 

מתחילת שנות 2,000, לאחר פרסומו של מחקר קנדי מקיף, שבחן ומצא יתרון ללידות קיסריות על פני לידות נרתיקיות

(מבחינת הסיכון והתוצאה של לידות שכאלו) הופסק ליילד לידות עכוז נרתיקיות בבתי החולים בעולם המערבי.

מיד עם פרסומו הוחל ויכוח, בקרב הקהיליה הרפואית של המיילדים, לגבי מסקנותיו ולגבי הדרך בה הוסקו המסקנות שבו.

המחקר (Breech Vaginal Delivery at or Near Term,Modupe O. Tunde-Byass and Mary E. Hannah) לא הבדיל בין נשים בלידתן הראשונה ולמעשה, רוב הנשים שנכללו בו, היו יולדות מבכירות, תוצאותיו נסתרו במשך הזמן שחלף מפרסומו (tFive years to the term breech trial:the rise and fall of a randomized controlled trial.  Am J Obstet Gynecol. 2006 Jan; 194(1):20-5.)

 

צריך להבין שהחשש העיקרי בלידת עכוז, הוא מפני האפשרות שראש התינוק יתקע באגן האישה (בדומה למצב בו הכתפיים נתקעות בלידות שהחלו במצג ראש shoulder dystocia). התוצאה במקרים האלו – קטסטרופלית מבחינת התינוק.

החשש הזה מתקיים בייחוד בלידות ראשונות בנשים מבכירות, שלא הוכיחו עדיין יכולת ללדת. הסיכון להיארעות של מצב זה הינה נמוכה ביותר (פרומילים* בודדים)  והסיכון  קטן משמעותית  בנשים שהן בלידה חוזרת.

 

בנשים שכבר ילדו, ניתן להתייחס לנתוני המשקל של התינוק שילדו בעבר, ולהתייחס לכך, כמקדם ביטחון מפני חשש לתקיעת הראש בלידת עכוז צפויה. שהרי, קיימת הוכחה חיובית ליכולת ללדת (עד משקל מסויים) מבחינת אגן האישה ומידותיו.

 היום רווחת הדעה שהייתה זו טעות להפסיק ליילד תינוקות במצגי עכוז באופן גורף.  בפועל, בגלל התקופה בה לא הוכשרו ולא התנסו רופאים בבתי החולים בלידות כאלו, ממשיכים ברוב בתי החולים להציע ניתוח קיסרי כאפשרות מועדפת.

במשוואה המתקיימת בין ביצוע ניתוח קיסרי יזום לבין לידה נרתיקית של עכוז (לאחר בחירה נכונה של המקרה) לא נכון להציג את הניתוח כתהליך משולל סיכון לעומת הלידה הנרתיקית.

 

סיכוני הניתוח וסיבוכיו (תחלואה ואפילו תמותה אימהית על רקע דימום, זיהום, פגיעה באיברים פנימיים, לעיתים, גם קשיים בחילוץ העובר) וכן, ההשלכות שיש על ציבור הולך וגדל של נשים, שנותחו בגלל עכוז ובהמשך דרכן המיילדותית, הן מועדות בשכיחות גבוהה  לניתוח חוזר ולסיכון יתר, הנובע מהעובדה שרחמן צולק בעבר (קרע ברחם, השתרשות פתולוגית של השיליה בצלקת הניתוח)  - כל אלו צריכם לאזן את התמונה לטובת בחירה, סלקטיבית כמובן,  בלידה נרתיקית של עכוז .   

 

במקרה הפרטי של לידות תאומים- בהם מצג התינוק השני לא ברור עד ליציאת הראשון, נהוג בחלק מבתי החולים לאמץ את האמור לעיל לגבי הסיכוי ללידה בטוחה של התינוק השני שיכנס לתעלת הלידה במצג שאינו ראש (לעיתים בעזרה אקטיבית של הרופא/ה המיילד) ולאפשר לידה נרתיקית גם ביולדות שזו לידתן הראשונה.