סיפור הלידה של רוני - ויב"ק 2
בס"ד
סיפור הלידה של רוני שלנו, התחיל כבר לפני כמה שנים. לאחר שני ניתוחים קיסריים קודמים עם לידה רגילה ביניהם, היה ברור לי שבפעם הבאה אעשה הכל כדי לא לעבור שוב ניתוח קיסרי. לא מוכנה לעבור את זה שוב, בטח כשאני יודעת שהגוף שלי יכול ללדת בלידה רגילה.
הניתוחים היו בגלל הערכת משקל גבוהה (4.5 ק"ג). כמובן שכל הרופאים וכל בתי החולים לא מאפשרים לעבור לידה רגילה עם היסטוריה כמו שלי ולא מוכנים לקחת את הסיכון הכרוך בכך. כולם מלבד זוג יקר שהצליחו לשנות את חיי! ממש ככה! ד"ר אילן וטלי הלוי.
שמעתי עליהם מחברה וכמובן נכנסתי לאינטרנט לברר עליהם ועל הסיכונים בלידה מסוג זה. בשבוע 20, אליקים ואני הגענו לפגישה עם אילן במרפאה כדי לשמוע את דעתו ובעיקר להשמיע את כל החששות שלנו מהתהליך. סיפרנו לו על 3 לידות, שתיים מהן עם תינוקות גדולים מאוד, שלושתם התרחשו בשבוע 42 עם זירוז כמובן ועל כך שהגוף שלי לא יודע איך להתחיל לידה. חששנו מאוד גם מקרע ברחם.
אילן הרגיע והסביר בצורה הכי הגיונית שכל לידה היא סיכון, וכך גם בניתוח בבית חולים- לא מחייב שהכל יעבור בשלום וגם שם יש חשש לזיהומים וסיבוכים ושעל פי הרפואה והסטטיסטיקות רוב הלידות אכן מתרחשות סביב שבוע 40 אך יש יוצאי דופן וגם כאלה שמתרחשות הרבה לפני או הרבה אחרי (כמוני) ולכן אין מה לחשוש. הוא הסביר שברוב המקרים כשאישה מגיעה לשבוע 42, ישר יפנו אותה לזירוז בלי לתת לגוף את האפשרות להתחיל לידה בצורה טבעית וזו פשוט טעות. התינוק צריך לצאת בזמן ובדרך שלו ואין טעם להתערב בתהליך. כל התערבות גוררת אחריה עוד שלל התערבויות מיותרות ולכן צריך לתת לגוף לעשות את שלו.
יצאנו מהפגישה איתו, ומיד ידענו ש"זה זה". דברים התחילו להסתדר בראש והכל נראה פתאום כל כך הגיוני, כל כך פשוט והכי טבעי לבחור בדרך הזו. באותו זמן החלטנו לא לספר לאף אחד על צורת הלידה המתוכננת כדי שלא יפעילו עלינו לחץ מיותר שאנחנו משוגעים וכו' וגם כמובן הודענו חגיגית שהלידה תתרחש בסוף חודש אוגוסט כשבפועל, התאריך המשוער הוא סוף יולי.
הגענו לשבוע 40 וכמובן שלידה לא נראית באופק... החלטתי לקחת חופשת מחלה כדי להירגע ולהגיע ללידה לא מתוך עומס של עבודה אלא מתוך רוגע ושמחה. בכל שלושה ימים מגיעה למוניטור בלניאדו, שמראה צירים אך לא סדירים במיוחד. בכל פעם שהגעתי , נשאלתי על ידי האחיות מה ההיסטוריה של הלידות שלי וכמובן כל פעם מחדש נפתחו עלי שתי עיניים סקרניות איך לא קבעתי עדיין ניתוח?! (כך גם הרופא שלי שהיה מוטרד מאוד מהעניין) הימים עברו והנה הגענו לשבוע 42. השבוע בו נולדו שלושת ילדינו ע"י זירוז כי הרי המחקרים מראים עלייה בסיכון לאחר שבוע זה... מגיעים ביום ראשון למרכז הלידה ומחליטים לנסות זירוז טבעי יותר, "סטריפינג".
אנו יוצאים ל"איקאה" להעביר את הזמן, אולי משהו יזוז. אליקים עולה במדרגות הנעות ואני כמובן מטפסת במדרגות הרגילות כאילו אני לא בהריון בכלל. מטיילים בחנות וכמובן לא קונים כלום כי למי יש חשק בכלל. מחכים לצירים ו...כלום. מגיעים שוב בצהריים. הפעם, חוזרים על אותה פעולה אך זה הרבה יותר כואב וגם לוקח הרבה יותר זמן. ושוב, יוצאים לקניון באזור נתניה ומנסים להעביר את הזמן. החלטנו לישון בצימר כי אולי משהו יתפתח בלילה. קמים בבוקר כרגיל לעוד יום שצריך להעביר. שוב סטריפינג, קניונים כי רק שם יש מזגן וכלום לא מתקדם. מגיעים שוב למרכז לידה וטלי מציעה לשתות שיקוי שחברתה ההומאופטית ממליצה עליו כדבר שמייצר צירים תוך 6 שעות. מצויין. תני לי כל דבר העיקר שכבר נגיע ללידה. השיקוי לא טעים במיוחד אך נסבל. צירים כאמור לא הגיעו ולכן אני נקראת מעתה "אשת הברזל" ע"י טלי וחברתה.
יום שלישי, שבוע 42+3, אילן וטלי מציעים שניקח פסק זמן וניסע הביתה. נרפה מכל הלחץ והזירוזים וניתן לגוף לנוח. אנחנו שמחים על הרעיון המבורך ויוצאים לדרך. ניצלתי את היום לכביסות, שינה והרבה מחשבות. יוצאים שוב אחה"צ לבית שאן כדי לנשום אויר וחוזרים בערב לישון בבית.
רביעי בבוקר, 42+4! אליקים הלך לתפילה ואני קמה, מתיישבת על הספה בסלון. בוכה בכי עמוק ומתפללת אל הקב"ה שיעזור לי ושאני לא יכולה יותר. מבקשת מהקטנה לצאת כי אני כבר לא יכולה עם כל המתח הזה.בחיים לא היתה לי כזאת סיטואציה של בכי אמיתי מהמקום הכי עמוק ותפילה לבורא עולם שיעזור לי. אליקים פותח את הדלת ורואה אותי בוכה ואז מתחילים הצירים! מי היה מאמין?! איך זה הגיוני?! מתקשרת לאילן בהיסוס ואומרת לו שאני מרגישה קצת מוזר. זה עדיין נסבל אבל קצת יותר כואב. הוא מציע לחכות שעה ולראות אם מתקדם משהו. סוגרת את הטלפון וזה מתגבר. מחליטים לצאת לדרך וכעבור 3 דקות אילן מתקשר ומציע שבכל זאת נגיע. "אל דאגה אנחנו כבר בדרך". הנסיעה כל כך ארוכה וקשה. כל ציר אני נדבקת לדלת ומתחננת לאליקים "בלי קפיצות" וחושבת לעצמי: למה הכביש הזה כל כך עקום?!. מגיעים סוף סוף.
טלי כבר מילאה את בריכת הלידה ואילן בודק אותי: פתיחה 5! מה? זה לא יכול להיות. אתה בטוח? והם שואלים אותי את שמחה? ברור שכן! איזה כיף. מתיישבת רגע על המיטה ו... ירידת מים. אימל'ה, כל כך מהר? מחליטים להיכנס לבריכה הגדולה להעביר את הצירים.
טלי המדהימה נוגעת בדיוק היכן שצריך. מרגיעה, מעודדת. אין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיה. עוברות כמה שעות והכאבים הופכים לבלתי נסבלים. כל הזמן אני אומרת שאני כבר לא יכולה אך ממשיכה לזוז ולעשות בדיוק את מה שטלי מציעה כדי לעבור את הצירים. לא מצליחה להבין איך אפשר לשמוח ולקבל את הצירים בשמחה, אך מנסה לזוז כמה שיותר בתוך המים. זה כל כך עוזר! אילן בודק אותי ואומר פתיחה 6. מה? איך זה הגיוני שלא התקדמנו? מהנקודה הזו אני כבר מרגישה איך המוטיבציה שלי יורדת וכל ציר נהיה הרבה יותר קשה. מתי זה ייגמר אני שואלת. הכאבים האלה לא הגיוניים. מתה לקבל אפידורל, אך לא מעיזה לבקש, כדי שחס וחלילה לא נגיע לבית חולים. ואז מגיע הרגע שאני מתחילה ללחוץ. טלי מבקשת מאליקים שיקרא לאילן..
אני נזכרת שטלי אמרה שלא יולדים בבריכה הגדולה אז אני מתקדמת לכיוון המדרגות כדי לעבור לחדר השני. מחכה שהציר יעבור ורצה לשם, העיקר שהציר לא יתפוס אותי מחוץ למים. טלי יושבת מאחורי ואילן עוזר מקדימה. כל שנייה נראית כמו נצח.בכל ציר אני דואגת לעשות בועות בתוך המים ודוחפת את הדרגש בחוזקה. מרגישה שאין לי שליטה על מה שאני עושה.
הם כל הזמן מעודדים ונותנים עוד מוטיבציה. כל משפט שלהם מזכיר לי מה אני צריכה לעשות. ואז מבקשים שנשנה תנוחה ואני קצת נלחצת שמשהו לא בסדר קורה. מתהפכת אחורה, שלוש לחיצות בערך, אילן נראה כל כך מאושר שאני מבינה שהנה זה קורה ואז הוא אפילו מכריז שיש עוד מקום אפילו לתינוק גדול יותר. ופתאום היא יוצאת! אין לתאר איזו שמחה עוטפת אותי. היא כל כך יפה, ברורה, מתוקה. אני לא מפסיקה להודות לטלי ואילן המדהימים והם בכזאת צניעות ופשטות כאילו מתביישים מהתודות שלי.
עוברת למיטה והתינוקת עלי. בלי המולה של רופאים ולחץ של מיילדת לשקול, לנקות ולחתוך את חבל הטבור. הכל בנחת, באווירה נעימה וטובה ובחיבוק חם ועוטף של הזוג הכל כך מיוחד הזה. אין מילים לתאר את החוויה המעצימה הזאת!
אילן וטלי היקרים! הייתם שותפים לחלום הכי גדול שלי. לאורך כל הדרך תמכתם, דאגתם והייתם כל כך סבלניים ואכפתיים.
כל מילה שלכם כל כך עזרה וכל נגיעה שלך טלי במים, היתה בדיוק במקום המתאים וגם כל ההכנה שלך לפני הלידה, מאוד עזרה לי.
אילן, בכל מפגש איתך קיבלנו שוב את תחושת הביטחון שכל כך היינו זקוקים לה...הפשטות והצניעות שלכם הדהימה אותנו מהרגע הראשון.
האמנתם בנו הרבה יותר משהאמנו בעצמנו והפכתם לנו את הטראומה מהלידות הקודמות לחוויה אחרת וגם לשיעור לחיים בכל התחומים.
אוהבים ומעריכים אתכם מאוד!
אליקים וגיתית