סיפור הלידה של עדי

צירים ראשונים היו בדיוק שבועיים לפני, ב- 22.12.07. שעתיים צירים כל 7-8 דקות בערך. ואז הם עברו.

זה היה יום שבת. חזרה גנרלית. אמא באה ודודות, הביאו אוכל, בילו איתנו, ראינו שהצירים לא חוזרים. ואז התחלתי לחכות לך.

5.1.08, יומולדת 60 של סבתא שלך. ב- 5:00 בבוקר מתחילים צירים. ב- 6:00 אני מתחילה לתזמן. כל 3-4 דקות.

כואב אבל נינוח. מתקשרת לליסה הדולה שמעדכנת את אילן. ליסה אומרת לנסות 10 דקות להעביר את הצירים בתנוחת חתול

ולנוח בתנוחת עובר. זה מרגיע ומאט את הצירים.

מתקשרת לאמא שתבוא עם אלה אחותי. יניב קם וגם נגה (בת שנתיים וחודשיים). היא מתרגשת וקשה לה לראות שכואב לי.

מאיה (בת-דודה של יניב שהתארחה אצלנו) גם מתעוררת. יניב מכין לנגה אוכל ולי תה.

אני מארגנת דברים אחרונים בתיק וקובעת עם אילן שנפגש ב- 10:00-11:00 לבדיקה ונתחיל אנטיביוטיקה בגלל ה- GBS. 


אמא ואלה מגיעות. נוגי שמחה. אמא בצ'יק מסדרת את הבית. אני עושה מקלחת ארוכה. אחרי גם יניב מתקלח ואנחנו נוסעים לקדימה.

לולו נשארת בבית עם נוגי ומאיה. בדרך הצירים כואבים, אני מרגישה כל חריץ בכביש, אמא מתזמנת שהצירים כל 3-4 דק'.

ליסה גם מגיעה לקדימה.

אילן בודק: פתיחה 2 צוואר 70%. נותן אנטיביוטיקה בכדור. אומר שאנחנו יכולים ללכת ולחזור עוד 3-4 שעות,

ושבינתיים שאנחנו יכולים להשתמש במרכז ולקבל טיפול במים. הוא מעריך שהלידה צפויה ב- 20:00. 


ליסה מציעה לנסוע לים. אני מציעה שנתחיל מסיבוב הליכה ברחוב. הולכים לכיוון הפרדס. השמש נעימה. טפטוף קטן של גשם. רוח טובה.

בציר אני יורדת לאדמה הלחה, כמה נעים לגעת בה. כל פעם ליסה ואמא פורסות לי מגבת, שאל וצעיף, ואני הרבה על שש, הצירים תכופים כל 2-3 דקות, וכואבים. אני עושה קולות. ליסה נעה ומעסה. ברקע פרדסים. ורכב חולף מדי פעם, מתעניינים ושואלים אם הכול בסדר איתנו. כן, כן. הצירים תכופים וכואבים ואנחנו מחליטים לחזור. הלכנו סה"כ כ-100 מ' אבל זה לקח לנו יותר משעה.

ליסה אומרת שעכשיו אני נראית בלידה. אני רוצה למים. 


מים

בין ציר לציר לובשת בגד-ים. אני רעבה וליסה מציעה לי חטיף גרנולה. טעים לי כל-כך. אני מנסה ללעוס אותו מהר בין הצירים, כי כשמגיע ציר אני לא יכולה שיהיה לי משהו בפה, חייבת לצעוק ולנשום. טל מבקשת מאילן למלא את בריכת הלידה.

טל כבר מוכנה, אני נכנסת למים, לבריכה הגדולה. מרגישה שהתעוררתי. הצירים קצת מתרווחים, טל מתדרכת. 
נעים לי במים.
הצירים כואבים מאוד. אני נושמת וצועקת.

טל מציעה שאצא מהמים לבדיקה אצל אילן. אני אומרת לה שאני מפחדת שיבדוק ויגיד שיש לי עוד הרבה שעות עם כאב כזה. השעה 14:00 ואני יוצאת מהמים לבדיקה: פתיחה 4.חוזרת למים בלי הבגד ים. הצירים מתחזקים ומתחזקים. אני משתוללת כמו חיה בג'ונגל. ליסה מלפני, אני נשענת עליה בין הצירים, בועטת ולופתת אותה בזמן הציר. היא מעודדת אותי ומזכירה לי לנשום.

טלי מאחורי, מעסה את הסקרום וזה כל כך עוזר. מדברת אלי. שתי תומכות. אשכרה תומכות. בנשמה ובגוף.

אני תופסת את הסולם, את הקיר, את טלי וליסה, מטביעה אותן, צורחת, נושמת במים, צורחת מחוץ למים, פרא. 


לוחץ לי. אילן בודק דופק בדופלר. אומר שטוב לתינוק. הלחץ הולך ומתגבר. "אולי תחתכו ותוציאו אותו וזהו?"
יניב מוסיף: אילן אומר לי – אני מקווה שיש התקדמות, מיה צורחת ואילן שיער שהלידה תהיה בסביבות 20:00 ועכשיו רק 15:00. 
בצירים אני צועקת לו בוא אלי, בוא. מבקשים שאצא לבדיקה. איך אני יכולה לצאת, כל כך כואב לי. יוצאת לתוך החלוק ורצה למיטה.

אילן בודק ואני צורחת, כמעט נושכת את טלי וברגע האחרון נושכת את הכרית במקום את היד שלה. השעה 15:05. 
פתיחה 9
ויניב מוסיף: מיה מפתיעה את כולם....


יורדת לרצפה על 6. לוחץ לי ושורף לי. טל רצה להביא את המדרגות לאמבטיה, אומרים לי לאט, לאט, אבל אני קופצת פנימה, המים לא חמים ולא קרים, בסדר בשבילי, אני על 6, מחזיקה בכסא ולוחצת ומתפוצצת וצועקת. הכול מתפוצץ מסביב כמו רסיסים של אור. אני מרגישה את הראש עם היד. עוד לחיצה, והוא בחוץ. וואו זה כואב. וזה קרוב. צועקת ולוחצת והגוף בחוץ.
 15:26
וואו. מעבירים לי אותך בתוך המים. אני יושבת ואתה עלי. 
אני לא מאמינה. זאת ההרגשה. של פליאה. 
וואו, אתה בחוץ, אתה איתי, עלי, נושם, נעים, חי אמיתי ומתוק כל כך. 
אחרי כמה דקות אילן חותך את חבל הטבור. אני יוצאת מהמים אל המיטה הרכה. מכסים אותנו. השלייה יוצאת. 
נחים. 
יונקים.


לכל השותפים המופלאים:

טל, אילן, ליסה, אמא, יניב, הגר – תודה שהייתם איתנו.

הנוכחות של כל אחד מכם היא חלק מהריקוד הנפלא של הלידה המדהימה הזאת.