חוויה מתקנת, כך קראנו
לזה, למה שייחלנו לעצמנו ללידה השנייה ממנה פחדנו כל כך.
הלידה הראשונה אמנם
הסתיימה בפלא מדהים שהאיר את חיינו עם עדיקוש המדהימה אבל עם זאת עם צלקת לא קטנה
ועם טעם רע על הצוות הרפואי שליווה את הלידה בבי"ח שאין צורך להזכיר את שמו
מפאת לשון הרע.
עשינו קורס הכנה
ללידה, ידענו מה אנחנו רוצים, באנו פתוחים אבל עם זאת "ירוקים". עם
הגעתנו לבית החולים חיברו אותנו למוניטור למרות הבקשות הברורות ללידה טבעית והימצאותה
של דולה צמודה. המוניטור עבד כשעה שלאחריה האחות נכנסה ולאחר מבט חטוף אמרה
מבלי להניד עפעף: "המוניטור אינו תקין ... נחליף ושוב ננטר לשעה נוספת
... " כך מצאנו את הלידה הטבעית מתחילה בריתוק של שעתיים למיטה שהכדור
והמקלחת כמו גם הדולה נשארו יתומים וחסרי תכלית.
זה המשיך זמן רב
באותו אופן, היינו עוד זוג צעיר שהגיע ללידה ולמרות ההבטחות שקדמו בסיור
שהבית חולים דוגל בלידה טבעית ושכל החדרים עברו אדפטציה ללידות שכאלו מצאנו את
עצמנו בחדר לידה קונוונציונלי מחוברים לעשרות צינורות ... למצמץ יכולנו מעבר לזה
התנועה הייתה מוגבלת לחלוטין. כאן כבר הרגשנו שבין ההבטחות שניתנו לנו לבין
האג'נדה של בית החולים הפער עצום.
הרופאים שנכנסו,
האחיות שלעסו מסטיקים בחדר וריכלו על שאר היולדות בחדרים האחרים כבר נראו לנו
כעניין שגרתי - כאמור היינו "ירוקים" לחלוטין.
זה עוד לא נגמר,
הסיפור ממשיך וקצרה הדף מלהכיל את החוויה הלא נעימה והלא מקצועית שחווינו באותו
פרק זמן שנראה כאין סופי.
נסכם ונאמר שהלידה
הסתיימה בניתוח קיסרי - ככה זה עובד כולנו
הרי מכירים נהלים. הכל by the book- לא מתקדם X
שעות הפתרון ידוע מראש, וכשמגיע הרופא (שדרך אגב לא ראינו לפני שבא עם
ה"בשורה") עם הארשת של רופא ששקל את כל האופציות, דיי קשה לבקש Second opinion ....
בסוף עדיקוש נכנסה
לעולמנו ועל כך אין מילים לתאר את השמחה והאושר.
עברו מספר שנים
וסטיק הבדיקה הראה שני פסים. זהו רגע קסום שבו מבינים שאנו שוב בתחילתו של מסע
נוסף, מסע אינדיווידואלי, מסע זוגי, מסע שבסופו פלא הבריאה - קסם!
רתומים ומוכנים
הרגשנו את הצלקת, ששכחה לה קמעה, מבצבצת ומורגשת יותר מתמיד.
השם ד"ר אילן
הלוי עלה לאחר מספר חודשי הריון שעברו, טפו... טפו..., שכל הבדיקות תקינות.
אני, הגבר שבמסע, זזתי באי נוחות במקומי כיוון שלא נהוג לשלם עבור לידה אבל הבנתי
את החשיבות שבטיפול בצלקת.
אז זה קרה, הגענו
לפגישה לא מחייבת עם ד"ר אילן הלוי, ירשה לי ד"ר אילן הלוי אם מעתה
ואילך במהלך המסע אקצר את שמו ואקרא לו כמו שקראנו לו אנחנו לאורך כל הדרך, פשוט
אילן.
הגענו לגן עדן קטן
המוסתר מאחורי חומה ברחוב ביאליק, בפתח הקליניקה קיבל את פנינו אדם חייכן, עם פנים
מאירות שכבר בשלב זה החל בניפוץ סטריאוטיפים לגבי איך רופא אמור להיראות ולהתנהג.
בשפה נעימה בהתלהבות בדיבור ללא אינסטרומנטים ויזואליים בצורת חלוק לבן
וסטריאוסקופ על העורף הוביל אותנו לחדר חמים הציג את עצמו ודובב אותנו ללא מאמץ
גדול להציג את עצמנו ולחשוף בפניו את הצלקת.
לא אוסיף יותר על
הפגישה, כל פגישה היא אישית, אינטימית, לפגישה שלכם תהיה את האנרגיה שלה. יצאנו
משם שזה דיי ברור שאנחנו נחזור לפה למרות שעל פני השטח עדיין היו התלבטויות
כלכליות.
בפגישה שלאחריה התחלנו
את מעקב ההריון, ושם הזמין אילן את הצלע השנייה במשולש הקסמים. טלי נכנסה לחדר. טלי,
אותה אחת ששבתה אותנו בפשטות והזכירה לנו שהיא ואילן ביחד השאירו את עולם המסכות
מחוץ לחומה ההיא ברחוב ביאליק. טלי ישבה על הרצפה וכבר שם החלה האינטראקציה הזו
בינם ובינינו, מין שיחה שאתה מרגיש שסוחפת וחושפת אותך לזוג אנשים מזן מיוחד חברים
לדרך, חברים לחיים.
כאן זה כבר הזמן,
גם אם לא כרונולוגית, להוסיף את הצלע השלישית. הצלע שסוגרת את המשולש הקסום ויוצרת
אזור תחום, מוגן, עוטף - מין טרטוריה שבה אתה מרגיש נכון להרגיש, להגיד, להתבטא,
לשאול, לפחד ... לא לשווא קוראים לה קסם.
מכאן כבר רצים,
נפגשים, כל פעם צלע אחרת מלווה, מפנקת, מסבירה ובודקת.
22:30 ערב סוף
שבוע, אחרי מספר צירים לא סדורים שאלתי "להתקשר לאילן?", מבלי להסס
אמרה: "כן". אילן הקדים ואמר שנבוא כמובן אבל שסביר שנשוב הביתה עוד
הערב עד שנבשיל.
"וואלה, את
נראית כאובה" קיבל את פנינו הדוקטור המלומד. בדיקה, הערכה וחיוך כמובן ...
"טוב את בסופו של השלב הלטנטי..." אמר, אתם יותר ממוזמנים להישאר ללכת
לטיול להיכנס לחדרים - בעוד כמה שעות נבדוק התקדמות.
נשארנו שם עם אותו
צוות מחבק. התהליך היה מקסים עם הידיעה שאנחנו בידיים טובות.
גם פה נשאיר חלל
קטן שאותו תמלא החוויה האישית שלכם.
לקראת 04:00 בפתיחה
של 8 פנסי הרכב כבר האירו לכיוון היציאה, גם שם היו חששות, הנסיעה, אבל היא עברה
ביעף היישר אל החדר המוכן מבעוד מועד (על ידי אילן כמובן).
פה כבר החלה
האינטראקציה היותר חביבה בין המשולש. אנחנו רצינו הכוונה, השלמה ליווי ואוטוריטה
רפואית שתדע מה קורה בכל שלב ותדע לקבוע בשבילנו את הנכון ביותר, המשולש הזה הפך
בשלב הזה למעין מאזניים - טלי וקסם מאידך מפנקות, מעסות ברגישות מדהימה לspace
הנחוץ לעיניה ואילן שמעבר לכך שהסיר מעלינו את הדאגות הבירוקרטיות מול בית החולים
גם עומד שם תמיד מחייך ועוקב מבלי לומר מילה.
כשהיה לאילן מה
להגיד תמיד טלי וקסם היו שם "לטובתנו" - למה ? איך ? אפשר אחר כך ? רגע
לא עכשיו ... תן לה לסיים את הציר.
השחר עלה ואנחנו
מבלי לדבר, כל אחד לעצמו, חשב אם היא תיוולד עכשיו נקרא לה שחר, אבל זה לא הסתיים
ונמשך עוד. אילן בדק ואז בפתיחה של 9, בסבלנות ובשיתוף מלא עם עיניה החליט לתת
אפידורל על מנת לעזור ולקדם את הלידה. עברנו לחדר לידה קונוונציונלי, זה נשמע אולי
קצת קשה כל הדילוגים הללו, אבל עם הצוות הזה לצידך זה נראה כזרימה טבעית שכל
התפאורה מסביב משתנה בהתאם לצרכים שלך, קסם וטלי לוקחות עוזרות מצחיקות ואילן עוטף
מלמעלה על מנת שהכל יזרום חלק עד הפרט האחרון, עמעום האורות, איתור נגן תקליטורים
מחדר סמוך על ידי טלי למרות הידיעה שהדיסק שינגן הוא אותו דיסק ששמעה כבר חוזר על
עצמו כאילו היה תקליט שרוט.
בשלב הזה עם
האפידורל גם עיניה הייתה חלק מהשיח באופן יותר אקטיבי ואף צוחק ומחייך - טלי - קסם
- אילן, שלושה אנשים שהחיבור בינם הפך את הסיטואציה לפשוטה, כיפית רוויה בצחקוקים
על גברים נשים ותפיסות העולם שבינם. הפרקטיקה אל מול הסיטואציה. גם שאילן חשב שזה
הזמן לואקום, טלי וקסם שאלו, חקרו, ניסו הכל על מנת שאולי נוכל להימנע מזה.
הן המשיכו, גם אחרי 8 שעות ארוכות, ליליות של ריכוז בפוקוס אחד - עיניה. שוב אילן
בא עם ההסבר ועם התהליך ועם ההשלכות מרגיע, לא רק במילותיו אלא גם ביישור מבטו המלווה
בחצי חיוך ובעיניים שיודעות ומוכיחות - יהיה באמת בסדר !
ב 9:21 עיניה חיבקה
את ליעד לראשונה, כולנו דמענו ... בכינו ביחד איתן ברגע אפוף הילה רגע שהחדר התמלא
באור משוח באבקה אלוהית.
אלו הן מילים על גבי דף, מילים שנכתבו על מנת לזכור ולהביע הערכה.. אלו הן רק
מילים.
את החוויה שהענקתם
לנו לא ניתן לתאר ... לא במילים. אפשר להגיד תודה, אפשר לחבק כל אחד מכל הלב
ולחייך ... אנחנו רצינו משהו ואתם הייתם שם לתת את זה על מגש של כסף !
מיליון תודות לא רק
על החוויה המתקנת אלא על החוויה המעצימה.
על המסע הקסום ביותר שבלעדיכם לא היה נראה אותו דבר.
תגובות (1)