בית- זה השם שעולה בראשי, כשאני חושבת על אילן וטל.
ההחלטה ללדת במרכז הייתה כ"כ פשוטה, כיוון שמהמפגש הראשון עם אילן ,טל ונעמי (הדולה) ,הרגשנו בטוחים ושמחים.
ענבר נולדה ביום שני ה- 3.12 בשעה 4 בבוקר, כשהיא מוקפת בהוריה הנרגשים ובצוות אוהב ותומך, שנפעם לראותה.
ענבר היא ילדתנו השלישית והשנייה שנולדה בבית. עפרי הבכורה נולדה בניתוח קיסרי (מצג עכוז) ועדו נולד בביתנו ברעננה.
היה לי ברור שענבר תיוולד בבית, אך למרות שכבר עשינו זאת, הרגשנו שאנחנו
צריכים מישהו שיעניק בטחון רפואי (לחץ משפחתי מתון, עזר לתחושה הזו..).
חשבנו על מרכז דיאדה בביה"ח "לניאדו", אך בלבי פנימה חשתי שאני לא רוצה
לדרוך בשערי ביה"ח כלשהו ולו רק לצורכי רישום, מוניטור וכ"ו.
כאמור,פגשנו את אילן- באנו,ראינו, נכבשנו!
וכעת ללידה: הצירים החלו ב 23:00 , למרות שכבר היה לי ניסיון, לא הייתי
בטוחה שאלו צירים(בלידה של עדו הלחץ היה בגב והפעם באזור הבטן התחתונה).
מדדתי זמנים, ותוך שעה הצירים הפכו לסדירים, כל 3 דקות. ארזנו את עצמנו,
דאגנו שהסבתא תגיע ונסענו לקדימה.
אילן היה מוכן ודרוך, אך סקפטי לגבי הפתיחה (לאור מצב רוחי המרומם בין ציר
לציר). בבדיקה התגלה, כי אני בפתיחה של 5 ס"מ, כולנו הופתענו ושמחנו
ויאללה לעבודה. אילן,טל ונעמי החלו בהכנות ללידה: נרות הודלקו, מים
מולאו,שמנים נמסכו וחדרים חוממו.. הכול על מנת להקל ולעזור. נעמי החלה
בסדרת עיסויים בגב התחתון ולאחר מכן נכנסתי בשמחה לבריכה הטיפולית וידעתי
שמשם לא אצא במהרה, לאור הניסיון שלי- המים משככים כאב.
היה נהדר לשהות בבריכה, שבה אני יכולה לעמוד, לעמוד ולעמוד, רק לא לשכב
בשעת הציר. טל עיסתה את גבי התחתון והנחתה אותי איך להניע את גופי והזכירה
לי כל הזמן את הקולות הנמוכים המרפים ומרככים. כשהצירים תכפו ונראו בלתי
נסבלים, קיבלתי "פקודה" מהצוות הרפואי (אילן ונעמי) לצאת מהמים ולהיבדק.
הפתיחה הייתה גמורה, אילן (בהסכמתי) פקע את מי השפיר ומכאן הכול הפך מהיר,
וזכור לי כרצף אחד גדול של כאב ופחד מהרגע המכריע. נעמי עיסתה בלי הרף
וקיקה (בעלי) תמך ותמך. טל עודדה ואילן היה מוכן ומזומן ללידה. ברגע
האחרון הושכבתי על המיטה, כי תנוחת העמידה לא התאימה עוד, ולאחר מספר דקות
ענבר הגיחה לאוויר העולם.
בבוקר הוגשה לנו ארוחת מלכים, פרי ידיהן העמלות של נעמי וטל (מיץ סחוט,
מוזלי,אומלטים, לחמים ועוד..). היה כ"כ נוח, שכמעט ולא רצינו לחזור
הביתה..סוף סוף יצאנו לצימר הכפרי בלי הילדים..
אסכם ואומר: הלידה הייתה נהדרת, מתוזמנת להפליא – הכול זרם, ובעצם איך לא?
תודה לנעמי , טל ואילן, שחיכו לנו ונתנו לנו את המקום בליבם ובביתם.
" טעות לחשוב שהלידה כרוכה בהכרח בסבל. הכאב אינו גזירת הגורל, לא לתינוק
ולא לאם. לאישה החופשייה מהפחד, הלידה עשויה להיות חוויה שאין דומה לה"
(מתוך הספר: "ידיים אוהבות", מאת פרדריק לבואייה).
תגובות (2)