ההיסטוריה הלידתית שלי היא שלפני 4 שנים ילדתי בניתוח קיסרי
אלקטיבי -בת בריאה במשקל 4300
הרופאים אז- בבי"ח קפלן - הלחיצו אותי ואמרו שהיא גדולה
מידי ויכולה להתקע בתעלת הלידה ואז יהיה מסוכן לנתח באמצע הלידה ולכן המליצו לי פה אחד ללכת על ניתוח (הערכת
המשקל הייתה 4500-4600).
מיותר לצייןכי
ההחלמה הנפשית והפיזית הייתה לי מאד קשה וארוכה יחסית (משהו כמו 4 חודשים עד
שחזרתי לעצמי), והפעם אמרתי - לא עוד קיסרי, אך לדאבוני הארכת המשקל הצביעה על כך
שגם הפעם מדובר בעובר גדול - מעל 4 קילו- ורוב הסיכויים שגם הפעם אלד בניתוח.
מבולבלת ואובדת עצות , החלטתי לחפש באינטרנטאיזשהו מידע שיאפשר לי ללדת בלידה רגילה ולא בניתוח קיסרי וכך הגעתי אל אילן - דרך האינטרנט, ולאחר שקראתי את סיפורי
הלידה המרגשים באתר החלטתי להתקשר ולנסות את מזלי. עוד באותו יום (היה זה יום שישי) נפגשתי עם אילן בהיותי בסוף שבוע 36 וכבר אז הרגשתי שיש לי על מי לסמוך, הוא לא ראה
שום סיבה מדוע איני יכולה ללדת תינוקות במשקלים מעל 4 קילו הרי"אני לא אישה קטנה ולא נמוכה" , הייתה
לי תחושה טובה, הוא לא הבטיח לי במאת האחוזים לידה רגילה אבל כן הבטיח לי שייעשה
את כל המאמצים שאכן זה יקרה ורק חס וחלילה אם יהיה צורך בהול - לא יהיה מנוס
מניתוח קיסרי. האמירה הזו נסכה בי ביטחון נוסף - שאני מסוגלת ללדת בלידה וגינלית -
הרי העובר נוצר בתוכי אז מדוע שלא יותאם למידותיי?
הלידה :
הצירים הכואבים החלו בערב ל"ג בעומר , אני בשבוע3 + 41 , באותו יום שניבבוקר, הרגשתי התכווצויות כל 10 דקות שנמשכו עד הערב - לא כואב אבל קצת
מציק.
באותו יום שני בערב הלכנו לבדיקה שגרתית אצל אילן - והייתה לי פתיחה של
2.5 - אילן אמר שעדיין זה לא נחשב לידה והציע לנו לחזור כאשר הצירים נעשים דחופים יותר. בסביבות השעה עשר , עשר וחצי בלילה
התחלתי להרגיש את הצירים - פתאום החלו
לכאוב, כל 6 דקות , כל 5 דקות , כל 4 דקות , בעלי הלך לישון, הילדה שלי הלכה
לישון, ואני, ערה עם הצירים מנסה לא להעיר
אותם.....
בסביבות השעה שלוש שלוש וחצי בלילה , הערתי את בעלי ואמרתי
לו שיתקשר לאילן - הגיע הזמן ללכת.
חמותי באה לשמור על הקטנה שישנה - ואנחנו עשינו את פעמינו
לקדימה-הכבישים היו ריקים - למזלי וכך
הגענו תוך חצי שעה בערך, אילן וטלי קידמו את פנינו , ובבדיקה בושרנו שאני בלידה
פעילה עם 5 ס"מ (איזה כיף!!! האקשן התחיל), הרעיון היה שאעביר זמן מה בבריכה ואז אעבור לבית החולים.החלפתי לבגד ים
נכנסתי לבריכה - טלי חיכתה לי במים גם קסם הגיעה - המים היו חמים מרגיעים ומלטפים.
הרגשתי נפלא בבריכה, הצירים הגיעו וכל ציר אצתי רצתי לי 'בצעדי ריקוד קלילים'לאחוז בסולם ,טלי בעקבותיי , כל ציר לווה באנחה עמוקה שלי כפי שלימדה אותי קסם, (כאשר קסם מלווה אותי בקול
שני שלא אשכח כיצד לנשום נכון ) , וטלי במיומנות עיסתה לי את הגב, קסם דאגה להשקות אותי
בהרבה מים- כל כך צמאה הייתי....., טלי וקסם מעודדותבכל ציר "יופיאת נהדרת, כל הכבוד לך , עוד מעט זה נגמר, עוד
מעט זה נגמר" , בין הצירים הייתי בשאנטי - צפתי לי במים - הייתה לנו שיחת בנות
קלילה על הילדים ועל הגן עד שהיה מגיעציר
חדש ואחריו המנוחה ועוד ציר ועוד מנוחה ועוד ציר ומנוחה טוטאלית - ככה עברה חלפה
לה שעה במהירות שיא והיינו צריכים לצאת מהבריכה
ולנסוע לכיוון ביה"ח.אני רוצה לטפס על הסולם ולצאת אבל פתאום מגיעים הצירים
בצרורות, ציר נגמר ציר מתחיל, ציר נגמר והנה מתחיל נוסף . בהפוגה הקלה שהייתה לאחר
"צרור"הצירים הצלחתי לצאת
מהמים , מתעטפת בחלוק לבן רך וחם , אילן בודק אותי ומתברר כי השהייה במים הייתה אפקטיבית ביותר בשבילי -
מפתיחה של 5 ס"מ הגעתי לפתיחה של 9 - תוך שעה !!!!
מהר מהר עלינו על הגיפ , אניבתנוחת כריעה עםקסם וטלי מאחורה, כל הציוד ישנו , הבעל עם הרכב
מאחור ונוסעים ללניאדו- בדרך עוד 2-3 צירים לא ממש חזקים , כשהגענו ללניאדו הוכנסתי לחדר לידה- ביקשתי אפידורל
וקיבלתי (תוך כדי ציר- לא פשוט בכלל לא לזוז ברגע כזה) , השעה הייתה שש וחצי בבוקר- אני עם עירוי , עפ
אפידורל, כולם יוצאים מהחדר בכדי שאוכל לנוח קצת - איך אפשר לישון ?ולהחמיץ את כל ההתרגשות ???
השעה 7 בבוקר, קסם טלי ואילן נכנסים לחדר, אילן בודק ,
באיזשהוא שלב יש פתיחה מלאה,
אך מתברר שהראש של התינוקת שלי עדין לא הסתובב, קסם וטלי
עוזרות לי לעבור לעמידת שש ומתחילות להזיז
אותי בעדינות מצד לצד- לאחר כמה דקות התעייפתי, ואז אני מרגישה קצת לחץ ומתחילה
ללחוץ וללחוץ וללחוץ - אך איני מרגישה ששום דבר קורה, עוברת לשכיבה על הצד וגם כאן
קסם מצד אחד וטלי מהצד השני מנענעות אותי. חוזרת לשכב על הגב אילן לוחץ לי על הבטן-
כאילו ממש מזיז את התינוקת לכיוון היציאה ....בודק ומודיע שהתינוקת שלי בספינה 1, אני
מאושרת כולי- את החלק הכי צר באגן היא עברה בלי בעיה- עכשיו קלי קלות כמה לחיצות
והיא בחוץ- כך אני חושבת לעצמי- הימרתי שאלד בשעה שמונה בבוקר ושהתינוקת שלי
תשקולבסביבות 4200, לא צדקתי בשעה (ילדתי
בשעה 9:26 בבוקר ) ולא צדקתי לגבי המשקל- לגבי המשקל יש הפתעה בסוף ......
ממשיכה ללחוץ וללחוץ , כמה שלחצתי לא הרגשתי שום התקדמות באיזשהוא שלב פרצתי בבכי -בכי משחרר- בכיתי בכי של פורקן , בכי של פחד מהלא נודע ,
בכי של התרגשות. לא כאב לי כלום (כי הרי הייתי עם אפידורל), אבל פחדתי משלב
הלחיצות. טלי וקסם מרגיעות , מלטפות , מעודדות . לאחר מכן , אני לא ממש זוכרת את מהלך האירועים אני רק זוכרת
שאילן הציע שאני אשכב על הגב- עד עכשיו לחצתי בתנוחת ישיבה, אילן בודק ואני שומעת את אילן
אומר "יש מקום , יש עוד הרבה מקום "-אני מעודדת ומרגישהמצויין מהאמירה
הזו - כי הפחד שלי היה שהיא תתקע שם בתעלה, (כמו שאמרו לי בלידההראשונה) זה נתן לי "דחיפה " להמשיך וללחוץ, אז לחצתי ולחצתי בכל הכוח , זוכרת
שקסם וטלי מעודדת ללחוץ לחיצות ארוכות ארוכות כמה שיותר , ואני לוחצת ולוחצת עד
שנגמר לי האויר, לוקחת אויר ושוב לוחצת ולוחצת רוצה כבראת התינוקת שלי בחוץ - והנה אני שומעת
"הנה הראש, הנה הראש רוצה לגעת ?", ואני אומרת "לא" , רוצה שהכל ייגמר - לא רוצה
לבזבז זמן . מרגישה ששורף , זוכרת שקראתי "אמא אמא ", זוכרת שבעלי היקר
אומר לי "הראש יוצא, הראש יוצא. אני זוכרת שפתאום שמעתי מין "פלאק " כזה
ואז היה שקט, אור הקטנה שלי יצאה לאויר העולם , היא הונחה עליי- ואני לא מאמינה לא
מעכלת - עשיתי את זה- ילדתי בצורה וגינלית - אני ילדתי בדרך הטבעית ללא ניתוח!!!!!
לאחר כמה דקות שהיא עליי- בעלי חותך את חבל הטבור והקטנה
מתחילה לבכות....., כמה לחיצות בבטן והשילה יוצאת ואז מגיע "המזל טוב",
לוקחים את הפצוצה לשקילה והפתעה גדולה (תרתי משמע ) מחכה לכולנו בחדר- לא 4200 כפי
שחזינו , לא 4500, 4800!!!!!
הייתי בטוחה שהמשקל בחדר לידה מקולקל J. אני, אני ילדתי ילדה במשקל 4800 !!!! אני עשיתי את
זה ! ולחשוב שניתחו אותי על עובר במשקל 4300.....
ילדתי כמו שחלמתי- הגשמתי חלום - ילדתי ילדה בריאה בנפש
ובגוף בצורה וגינאלית.
אני מרגישה מצויין למרות התפרים, למרותהטחורים, למרות הסדקים בפיטמות , למרות הסימנים
בבטן , למרות הלילות ללא השינה .....
התמיכה האדירה , האמונה האהבה והביטחון שהישרו עליי אילן,
טלי וקסם היו מאד משמעותיים עבורי,
ואני מאמינה בלב שלם שתרמו רבות "להצלחת האירוע
"אז .......
תגובות (2)