ההחלטה הראשונה שהחלטתי לגבי הלידה הצפויה הייתה שאני רוצה שחברתי קרן
תלווה אותי בתור דולה. ידעתי שאני לא רוצה ללדת בבית חולים אבל ידעתי גם
שבועז מתנגד ללידת בית. כאשר שמעתי על הצימר של אילן החלטתי מיד שאני
חייבת לבדוק את האפשרות ללדת בקדימה. אני ובועז באנו ונפגשנו עם אילן וטלי
(הייתי אז 3 חודשים לפני הלידה) ומיד בסוף הפגישה היה לנו ברור שזה המקום
שבו אנחנו רוצים ללדת.
כעבור 3 חודשים התחילה לי ירידת מים בטיפטוף. באתי לאילן לביקורת והוא
זיהה שאכן יש ירידת מים. החלטנו לזרז את הלידה ע"י סטריפינג שאילן ביצע
במקום. השעה היתה 7 בערב. חזרנו לאילן בשעה 11 בלילה כבר עם צירים תכופים
וכואבים.
הלידה:
הגענו לקדימה ומיד (עד כמה שהצירים אפשרו
לי) נכנסתי עם טלי לבריכה הגדולה. בשלב כלשהו הגיעה קרן והצטרפה אלינו
למים. בין הצירים עמדתי מול הזרם ודיברתי עם טלי וקרן ובמהלך הצירים
נתליתי על דופן הבריכה כשטלי ו\או קרן מעסות לי את הגב התחתון. הבנים ראו
טלוויזיה עד שנזפנו בהם ובועז נכנס למים לעזור לי עם הצירים. כשנכנסתי
למים ההתמודדות עם הצירים הפכה קלה יותר אבל הם התגברו עם התקדמות הלידה
ובועז תיזמן לי אותם ע"י ספירת השניות שעוברות, והמשיך עם הספירה הזו עד
סוף הלידה. בין הצירים ניסיתי פעם אחת שטלי תציף אותי אבל כשהתחיל הציר
הבא הרגשתי חוסר שליטה עד שחזרתי לעמוד. פעם בכמה זמן אילן בא למדוד את
הדופק של העובר עם דופלר ופעמיים או שלוש יצאתי מהמים לבדיקת הפתיחה.
בשלב כלשהו (פתיחה של בערך 6 ס"מ) הרגשתי שינוי והתגברות של הצירים
והייתי צריכה יותר תמיכה תוך כדי הציר, ועברתי לבריכה הקטנה. בועז נכנס
איתי למים ותמך בי ואילו קרן וטלי המשיכו לעסות את הגב התחתון תוך כדי
הצירים. במהלך הצירים השמעתי קולות (ששש הכי עזר לי) וקרן צעקה איתי, מה
שמאוד עזר לי להשתחרר מעכבות.
בכול פעם שאילן בדק אותי התאכזבתי מהתקדמות הפתיחה: כמה זמן זה עוד
יכול להמשך? בשלב כלשהו התחלתי במהלך הצירים לחשוב אל צוואר הרחם להיפתח.
לא בכל הצירים הצלחתי לזכור לחשוב על צוואר הרחם אבל אלה שבהם הצלחתי היו
ארוכים ואפקטיביים יותר. בין הצירים נחתי עם ראש מונח על הברכיים של בועז
ובבדיקה הבאה (בתוך המים) הייתי בפתיחה של 9 ס"מ (יש!).
מיד אחרי הבדיקה, אחרי שאילן עזר לראש להשתחרר מהשוליים של צוואר
הרחם, התחילו צירי הלחץ. בשלב כלשהו הראש הגיע לכיתור. אילן אמר לדחוף
ואני רק רציתי להיות אחרי אז דחפתי – והראש היה בחוץ (לדאבוני גם נקרעתי).
עוד דחיפה – והגוף יצא – חמש שעות אחרי שהגענו לקדימה, תשע שעות אחרי
הסטריפינג.
אילן שחרר את חבל הטבור מהצוואר והעביר את התינוק אליי מתחת למים כאשר
עיניו כבר פקוחות אבל עדיין לא נושם אלא מקבל חמצן דרך חבל הטבור. כאשר
הוא היה אצלי וראשו היה מחוץ למים הוא התחיל לנשום ולבכות. לאחר מספר דקות
ניתקנו את הטבור, בועז והתינוק יצאו מהמים ואני דחפתי עוד קצת והשלייה
יצאה.
לאחר הלידה קרן עזרה לי עם ההנקה. בשלב כלשהו עשינו הפסקה
לצורך תפירה ורחצה. אחרי ההפסקה חזרתי להנקה ואחרי הארוחה הזו תום ובועז
נרדמו ביחד על המיטה. בבוקר הם התעוררו, ואכלנו ארוחת בוקר שטלי הכינה.
משם המשכנו ללניאדו לבדיקת רופא ילדים, וכבר באותו יום חזרנו הביתה
מאושרים עד הגג. האווירה הקסומה של הלידה נשארה עמנו שבועות אחרי הלידה,
ובעצם עד עכשיו.
תגובות (1)