במוצאי ליל – הסדר, יום א' ט"ז ניסן התשס"ח, נולדה בתנו שרה פליאה תחי', בלידה מופלאה וטבעית לחלוטין.
ללידה זו קדמו 2 לידות בניתוחים קיסריים. בשלב מסוים בהריון, הבנתי מרופאת
הנשים שלי שאחרי 2 ניתוחים "אין מצב" ללידה טבעית. קיימים סיכונים שונים
בלידה כזו, וממש לא כדאי לחשוב בכיוון.
התקוממתי בכל ליבי, אבל לאט לאט השלמתי עם הגזרה. ניחמתי את עצמי "הכי
חשוב אמא ותינוק בריאים, מי אמר שחייבים לחוות לידה?", וגם "היום אין
הגבלה של מספר הניתוחים..". בסתר ליבי המשכתי לקוות ולהאמין שהנס יקרה
ופתאום אלד לי לפני התאריך הקבוע לניתוח. זה נגע לי כל כך, גם בגלל רצוני
ללדת עוד ועוד ברצון השם בקלות ובשמחה.
נועצנו ברב שלנו, הרב יצחק גינזבורג שליט"א, האם זהו סיכון מוגזם והוא אמר
שאם יש רופא שלוקח על זה אחריות והלידה נעשית במרכז רפואי זה בסדר. הוא
ברך שתהיה לידה טבעית ותקינה, ואמר שהסגולה לכך היא אמונה פשוטה שאכן כך
יהיה.
משיטוט ברשת הגיע בעלי לאתר של ד"ר אילן הלוי וטלי. שוחחנו עם אילן
בטלפון, ובהמשך (סמוך ללידה, יש לציין) נפגשנו איתו. בן-אדם במלוא מובן
המילה, אנושי, מציאותי מסביר היטב ולא מתנשא. הבנו ממנו שישנה אפשרות
ללידה כזו במרכז רפואי לניאדו, ולא בלידת בית (שממנה חששנו, במיוחד במקרה
כזה), בכפוף לאשור מנהל מחלקת יולדות, ד"ר ממט. אחרי שניתן האישור המשכתי
במעקב הריון אצל אילן, במרכז הרפואי לניאדו.
הצירים החלו יומיים לפני חג הפסח, אך ד"ר הלוי שלח אותי הביתה כדי לחכות
להתגברות הצירים. בערב החג, כשהיה נראה שהצירים מתגברים, החלטנו לחגוג את
החג בנתניה כדי שלא נזדקק לנסוע בחג מביתנו בירושלים. אחרי ש'חילקנו' את
הילדים להורינו ומצאנו קרובים (מדהימים!) בנתניה, במרחק הליכה מלניאדו,
נסענו לחג (באוטובוס!). התינוקת פירגנה לנו ליל סדר בחיק המשפחה המארחת,
ולמחרת ליל הסדר התגברו הצירים וצעדנו ללניאדו. שם התקשרו לד"ר הלוי,
שהגיע תוך פחות מחצי שעה, עם אשתו טלי (דולה מקסימה, שרק בהמשך הבנתי את
חשיבות הנוכחות שלה). כבר מרגע ההגעה הבנו את משמעות תפקידו של ד"ר הלוי –
הרופא שקבל את פנינו שמע שמדובר בלידה אחרי שני ניתוחים ו'עקם את האף',
ואחרי בדיקה קצרה הורה לרשום "מוניטור מכוער, אני ממליץ על ניתוח מידי".
מרגע שד"ר הלוי הגיע הוא מתח מסך של רוגע בינינו לבין הצוות, ונתן את
האוירה המתאימה להתקדמות לידה טבעית.
מכיון שהלידה היתה פרטית הציע לנו ד"ר הלוי לעבור לחדרי הלידה הטבעיים של
לניאדו, המצוידים בצורה ביתית ומזמינה יותר – כולל ציוד שמתאים ל'התעמלות'
להקלת הצירים, אמבטיה צמודה ועוד – ומאפשרים לעבור את הלידה שלא באוירת
מרכז רפואי. מכיון שבכל זאת מדובר בלידה עם סיכונים, סוכם שהלידה עצמה
תהיה בחדר לידה של ממש, אך כל התמשכות הצירים היתה בחדרים הטבעיים, עם
מעבר מדי כמה שעות לניטור בחדר הלידה. ראוי אולי לציין: האוירה בה אנו
חיים רחוקה מהבקשה ה'צפונבונית' בעינינו ללדת בחדרים פרטיים, 'טבעיים',
ובליווי דולה וכו'. אבל הנסיבות 'הכריחו' אותנו להזדקק ללידה פרטית
והפגישו אותנו עם העולם המיוחד הזה, והאמת שזה די ממכר...
הלידה עצמה היתה חויה מדהימה, עם מסך הרוגע והאחריות של ד"ר הלוי ועם
התמיכה הפעילה מאד והרגישה של טלי (ואחר כך הצטרפה אליה גם יפעת), שמצד
אחד היו שם ומצד שני אפשרו לנו גם את הרוגע והמקום שלנו בלידה. עם התגברות
הצירים שאלנו את טלי "מה עם אפידורל?", והיא ענתה "בואי תחכי עוד ציר...".
הצירים תכפו והלידה התקדמה בקצב משביע רצון, ולאחר כשתים עשרה שעות, ממש
במוצאי החג, יצאה לאויר העולם בתנו שרה-פליאה. הודו לה' כי טוב כי לעולם
חסדו.
תודה לה' על הבת הבריאה והשלמה, על הלידה הטבעית, על המפגש עם ד"ר הלוי,
טלי ויפעת ועם עולם הלידות הטבעיות שלהם, על האומץ שנתן לנו לא להבהל מכל
הרופאים, וגם על קיומו של המרכז הרפואי לניאדו שמאפשר את זה (עד כמה
שבררנו – זה המקום היחיד).
היה הראשון להגיב למאמר זה