היה ברור לי שהפעם זה יהיה אחרת, אני לא סומכת על צוות לא ידוע, אני אקבע מי יהיה איתי. הפעם זה יהיה כמו שאני מאמינה שצריך להיות, הפקתי לקחים. ידעתי שאני צריכה להשתחרר מהרגשות והחוויה של הלידה הקודמת ולעשות הכנה נפשית טובה. אחד הדברים שהפנמתי במהלך הלידה זה עד כמה הגוף קשור בנפש ועל אחת כמה וכמה תהליכים פיזיולוגים כמו לידה. בשבוע עשרים ומשהו התקשרתי לרוקסאן כבר מהמפגש הראשון היא היוותה קרקע נוחה ובטוחה שעזרה לי להרפות ובמהלך המפגשים הבנתי טוב יותר את הלידה הקודמת, חוויות מהעבר עלו ויחד איתה שחררתי הרפתי וריפאתי. באחד המפגשים רוקסאן הזכירה לי אפשרות של לידת בית. מיד עניתי לה שזה לא בשבילי שאני לא מרגישה מספיק בטוח וחוץ מזה הבית שלי לא מתאים. זמן מה אחר כך כששחיתי הבנתי- המים זה המקום הבטוח שלי. שיתפתי את ניר הוא אמר תתקשרי, עכשיו. אחרי המפגש עם טל ואילן היה ברור לנו שאנחנו הולכים ללדת בגהרה דולה הרגשתי בטוחה.
סוף שבוע 38 אני בימים האחרונים של הגשת התזה עוד תיקון ועוד אחד ואני כבר
רוצה שזה ייגמר כדי שאוכל ללדת. בערב אני מרגישה אותה משתוללת ואני אומרת
לניר שיש לי תחושה שהיא התהפכה שהיא עם הראש למעלה, שבוע 39 יום שישי
ביקורת אצל אילן, צדקתי היא התהפכה היא עם הראש למעלה. אני מרגישה שמזל
שאני עם אילן כי איתו אני יכולה ללדת וגינאלית ולמרות זאת אני בתחושה שהיא
עוד תתהפך אני מצליחה לדמיין אותה יוצאת רק עם הראש ויודעת שבמים אני אצליח
לעזור לה להתהפך חזרה. שבת, אני הולכת לשחות. יותר מקילומטר שחייה, קיפרים
ושחיית פרפר ואני עדיין לא מרגישה שמשהו ממש השתנה היא זזה אבל זה לא זה
אני מתרכזת, צוללת במים העמוקים זה עדיין לא זה ואז נזכרת שטל אמרה לי
לעשות עמידות ידיים. אני עומדת על הידיים רגליים כפופות מתקפלת לעובר
ויוצאת... אני מרגישה משהו... עוד עמידה כזו ואני מרגישה שהיא בדרך עוד
שתיים שלוש פעמים ואני אומרת לניר זהו היא התהפכה. שלוש שעות אחרי זה אצל
אילן אני מרגישה הקלה צדקתי היא הפוכה ומוכנה עם הראש למטה, אני מרגישה
נכון.
יום שני אחרי הליכה ארוכה בים אני מרגישה צירים, נעמה עם 40 חום, ניר חוזר
ואנחנו מחליטים להזעיק את ההורים שלו אילן אומר שאני עדיין בשלב הלטנטי.
אני מתקלחת, נחה והצירים נעלמים.... למחרת הלידה נראת לי רחוקה מתמיד...
רוקסאן מציעה להצטרף אלי להליכה בים לשחרר אם יש מה שיש. היא מעניקה לי
הרבה בטחון ואני יודעת שהחשש היחידי שיש לי הוא שדברים ילכו לא כמו שאני
מכוונת אליהם כי רק לפני כמה ימים קיבלתי רמז שלא הכל תלוי בי ודברים
יכולים ללכת אחרת (כשהיא הייתה הפוכה) אבל אני יודעת שהלידה הזו צריכה
להוכיח אחרת.
שבוע 40 מתחיל והלידה נראת רחוקה... אני הולכת לביקורת אצל אילן בבית
החולים. מגיעה לשם ומבינה כמה לא עושה לי טוב להיכנס לשם , המוניטור הזה ..
אילן מגיע וכל כך מרגיע כי המילה הראשונה שלו זה יופי המוניטור בסדר ויש
ציר, אבל כבר שבועיים יש כאלה.
יום שישי אני מודיעה לניר שצריך לנקות לפני פסח, הבית מבריק ואני גמורה
ממש לא מתאים שזה יקרה היום. אנחנו נוסעים למשפחה שלי לקידוש ומחליטים
להישאר לישון שם –.בדרך חדשות, שני חיילים נהרגו בעזה ... וממני עומדים
לצאת חיים חדשים איזה אבסורד.
שבת ארבעים פלוס 3 (בדיוק כמו עם נעמה) אני קמה בבוקר עם אנרגיות כבר הרבה
זמן לא ישנתי טוב כל כך. יש לי כל הזמן לחץ למטה, אני מכינה ארוחת בוקר
לכולם ואנחנו עוד מתלבטים אם לנסוע לעל האש עם החברה בצפון. בסוף אני מבינה
שהלחץ שבא וחוזר זה צירים. מתזמנים – כל 4 דק', טל אומרת שנבוא להיבדק אני
מתקשרת לרוקסאן כי ייקח לה זמן להגיע. מגיעים לאילן- אין מחיקה אין פתיחה
צוואר אחורי – אני בלטנטי.... רק צירים, אני מתקשרת לרוקסאן שאולי לא כדאי
שתגיע, היא כבר בדרך, מציעה שניפגש בכל זאת ונלך לטייל. אנחנו יוצאים
לסיבוב בחוף ינאי, רוח וקריר, אמרתי שמתאים לי ללדת כשקר בחוץ ואני בבריכה
החמימה. מגיעים לנחל אלכסנדר כל כך יפה הנחל, הים והציפורים. רוקסאן משאירה
אותנו לבד. ניר מרגיש איתי את הצירים ומעניק הרבה חום ואהבה. אנחנו
מחליטים לחזור לאמא שלי לאכול. הצירים עדין באותה תדירות אבל מתחזקים. אחרי
ארוחה מפנקת של אמא אנחנו מתכווננים לאזור קדימה ויוצאים לסיבוב בשדות
התותים, ניר מוציא שש בש ובין ציר לציר אנחנו משחקים. הצירים כבר כל דקה,
דקה וקצת. הולכים להיבדק - פתיחה 2 אני עדיין בלטנטי אני שונאת את הלטנטי
הזה!!! נשארים כבר במרכז וניר תומך בכל ציר. לפחות יש לי שירותים קרובים
ולפעמים הציר הוא בדרך מהשירותים וניר בא לתמוך רוקסאן מכווינה נותנת
רעיונות עוזרת לי לדמיין שהכל רך כמו גבינה... ויחד עם ניר בונה מבנה שאוכל
להיתמך בו איך שאני קמה ממנוחה על המיטה בין ציר לציר. ניר מוציא שוב את
השש בש וטוען שאני צריכה לשחק תמיד שאני בצירים שיש לי מזל ויש פה מרס! הם
טוענים שאני מסטולה... טל מגיעה עם פירות יבשים אני נכנסת להתקלח על הכדור
ומגלה שהפקק נפתח. אני מחכה לשמונה וחצי אז אילן אמר שיבוא שוב. שמונה וחצי
– פתיחה שתים וחצי!!!!! אני לא מאמינה כל זה ורק חצי הייתי בטוחה שיהיה
כבר חמש. רוקסאן מעודדת שבכל זאת העוצמה עלתה ויש התקדמות... אני שוב
במקלחת והצירים מתגברים. השעה עשר אילן מגיע שוב ויייייייש פתיחה חמש יצאתי
מהלטנטיי הזה ואני כבר בלידה. אני רצה לבריכה מורידה לבד את הכיסויים, כמה
חיכיתי למים האלה ואני כבר די מותשת ועייפה. בדיעבד אני מכירה בכך שהייתי
מסטולית והכל זכור במעורפל. אני בהתחלה מצליחה עוד קצת לצוף בין ציר לציר,
טל מציעה טיפול ואני חוששת שיהיה לי ציר באמצע אז אני מכונסת. טל נותנת לי
תומך לבטן שמקל על הציר וזה מעולה. אני מוצאת לי זרם טוב ונדבקת אליו, ניר
וטל מעסים לי את הגב הציר ורוקסאן מבחוץ מחזיקה את היד. בהתחלה עוד מצליחה
ללכת בבריכה בין ציר לציר ועכשיו אני מפחדת להתרחק מהזרם הצירים מתגברים –
ואני יכולהלהלהלה מצליחה להניע את האגן. אילן הבאדי גארד מגיע, אני אפילו
לא צריכה לצאת מהמים- פתיחה שמונה ואני מכונסת מרגישה כל ציר ומפחדת מצירי
הלחץ. ניר מנסה לשחרר לי את האחיזה כדי שארפה בין ציר לציר, אני שואלת את
רוקסאן איך אחזיק מעמד בצירי לחץ והיא מעודדת. איך אתמודד איתם? בזכרון שלי
מהלידה עם נעמה האפידורל נגמר ואני הרגשתי ציר שלא נגמר. אולי בגלל
הפיטוצין, ואז טל אומרת שגם בצירי לחץ יש הפוגה ואני נרגעת. אחר כך שומעת
את טל אומרת היא מתחילה ללחוץ. אחת עשרה וחצי אני זוכרת שיוצאים ועוברים
לבריכת לידה, אילן רוצה לבדוק אבל אני רצה לבריכת לידה. אנחנו בפנים אני
נשענת על ניר לחיצה אחת ועוד אחת חזקה ואילן שואל אם אני רוצה להרגיש את
הראש עם היד אני עונה שאין צורך אני מרגישה טוב מאוד את הראש. עוד לחיצה
חזקה ואני מרגישה את הראש בחוץ עוד לחיצה והגוף ואז שחרור... אילן מביא לי
אותה טל שמה לב שהטבור קצת מלופף וישר משחררים, היא אצלי בידיים! איזו
מדהימה! כל כך חיכיתי לך יקירה! איזה אושר אין שום דבר שמשתווה לרגש הזה עם
המגע הראשוני בפלא הבריאה, אני מאושרת!! אני באמת יכולה!! עשיתי זאת ביחד
איתה כמו שאני מאמינה כמו שאלוהים ברא אותנו. אנחנו יוצאים מהבריכה, אילן
נותן לי להרגיש את הדופק בחבל טבור מדהים!! איזה צוות מדהים! מתפעלים הכל
מסביב בחריצות. אילן תופר יצאתי בנזק קל – אולי היה כדאי להתמיד
בעיסוי...נותן לי אנטי די ואחרי מקלחת הכל מסביבנו רגוע ואנחנו הולכים
לישון. לילה ראשון ביחד עם האוצר החדש שלנו איזה כיף אני יכולה לקום וללכת
אני יכולה לטפל באוצר. אני מסתכלת עליה ומודה אלף פעמים ואז גם עולה השם
טליה. בבוקר טל מפנקת עם ארוחה מדהימה אין דברים כאלה! אני יכולה לאכול ויש
לי תיאבון ואני מתפקדת! ויחד עם ניר ונעמה שבאה לבקר מתמלאת באושר. ואנחנו
חוזרים הביתה מאושרים (אחרי סיבוב קצר בבית חולים לבדיקה של רופא ילדים)
ואנחנו ביחד ואני לא לבד עם החלוק הזה....
תודה ענקית -
לרוקסאן שליוותה אותי ועזרה לי לדמיין להשתחרר ולהאמין!
לטל ואילן על כל שיצרו את המקום המופלא ואפשרו לנו לעשות זאת בדרכנו והיו
שם בדיוק כשצריך כמו שצריך!
תודה מיוחדת לאהובי, האוצר היקר שלי ניר שהוא גם בעל וגם דולה מושלם!
תגובות (3)