לפני שנתיים אחותי
ילדה תינוקת במרכז
ללידה טבעית בבי"ח לניאדו. כשבאתי לבקר אותה כשעתיים לאחר הלידה, הגעתי
לחדר
פרטי ושקט וראיתי את אחותי נינוחה ושלווה. התחלתי לשאול את עצמי שאלות
והתפעלתי
מאד מכך שאחותי נראית כך והיא רק שעתיים אחרי לידה.
לאחר שהתוודעתי
לכך שיש עוד דרך ללדת
התחלתי לבדוק את הנושא והוא ריתק וקסם לי.
את שלושת בנותיי
שהן היום בנות 18, 15
ו-11 ילדתי בבית יולדות בשיטה הרגילה.
הלידות עברו בשלום
וידעתי שככה יולדים.
יש צירים או ירידת מים אז צריך לנסוע לבית יולדות ושם כבר ידעו מה לעשות.
אני והגוף
שלי נתונים לטיפול הצוות... הרגשה שרק יצילו אותי (כי בכל זאת זה בית
חולים,
רופאים, אחיות...) לאחר הלידה התהלכתי עם חלוק וכפכפים וכאבים מהתפרים.
הרגשה של
חולה במחלקה. כמובן שאת התינוקת לוקחים מיד לטיפול שיגרתי, בדיקה, חיסונים,
רחצה... ובמחלקה אין כבוד ליולדת. כמו בתחנת רכבת אנשים לא מקפידים על שעות
ביקור
אין מנוחה וקשה להכיר את הרך הנולד.
בלידה הרביעית שלי
לאחר שהתוודעתי
לשיטה הטבעית, בתחילת ההריון ידעתי שזה הדבר הנכון בשבילי ובשביל העתידה
לבוא.
שמעתי מחברים על
ד"ר אילן הלוי
והלטתי לבדוק.
המרכז ללידה
טבעית, איזה מקום מקסים. איך
שפותחים את השער ונכנסים לחצר מצב הרוח משתפר ונרגע. עצים, צל, מים (גן עדן
קטן).
את מעקב ההריון
עשיתי אצל אילן ושם
הכרתי גם את טלי המקסימה, בת הזוג של אילן.
טלי מטפלת בנשים
בהריון בבריכה שנמצאת
בצימר ליד המרפאה. את טיפול הג'יהארה הראשון קיבלתי מידיה המקצועיות
והמרגיעות של
טלי בערך בחודש שביעי. יום אחרי הטיפול עוד הרגשתי מוקסמת ושלווה. לצערי
הטיפול
הבא נקבע ליום אחרי שילדתי ולא זכיתי לקבל אותו.
טלי הכירה לנו את
הדולה-קסם. נפגשנו פעם
אחת לשיחת היכרות ואהבנו. קסם, כשמה כן היא. נערכה עוד פגישה של תיאום
ציפיות
והכרת המתקנים במרכז.
כל האנשים שקשורים
למרכז וללידה שלי,
נתנו לי הרגשה של רצון להעניק ולתת מהידע והנסיון שלהם וטוב ליבם שנראה
שאין לו
גבולות. דברים שהטרידו אותי לאט לאט התפוגגו.
ביום שלישי 23.6
הרגשתי כבר מהבוקר
דברים מוזרים שמתרחשים וידעתי שהיום זה היום.
אומנם לידה רביעית
אבל הלידה האחרונה
הייתה לפני 11 שנים והכל נשכח ממני. שאלתי את אילן ואת קסם איך אני אדע מתי
לבוא
למרכז והם בסבלנות ענו לי שהרגע יגיע את כבר תדעי שזה זה.
התקשרתי לאילן
בצהריים והתייעצתי איתו.
הוא אמר שהתחושות יכולות ללוות אותי עוד כמה ימים אפילו אבל אם אני רוצה
לבוא
להיבדק אני מוזמנת.
אחה"צ הרגשתי
צירים כל 10 דקות
ושוב התקשרתי לאילן והוא הרגיע אותי שזה יכול להימשך עוד זמן אבל אני יכולה
לבוא
או לחכות שהמרווח יהיה 5 דקות בין הצירים.
בשעה 22 הודעתי
שאני מגיעה. מהר מאד
הצירים הפכו לתכופים יותר וכבר בדרך למרכז נזכרתי בדברים שכבר שכחתי...
הצירים
וההרגשה שבקרוב זה יקרה...
הגעתי למרכז ואילן
בדק ואמר שיש פתיחה
של 4 אבל הכל היה מאד רגוע. אילן הציע שנלך להסתובב קצת אבל טלי הבינה מיד
שכנראה
אני אדם שלא עושה עניין גדול מצירים ואמרה שלדעתה כדאי להתארגן ולהיכנס
לבריכה. וכך
היה.
נכנסנו טלי ואני
לבריכה ובינתיים גם
קסם הגיעה. הצירים התגברו וטלי בכל ציר לחצה לי על הבטן והזכירה לי לנשום.
הלחץ מאד
עזר לי עם הכאבים. קסם מבחוץ הזכירה לי לנסות לשלוט בנשימה.
טל, בן זוגי שהיה
שם בשביל לעזור לי
היה פחות נחוץ לי בשלב הזה מכיוון שהרגשתי שטלי וקסם יודעות מנסיונן איך
לעזור לי.
כולם מאד עודדו אותי בכל שלב ושלב.
הגעתי עד לכאן
בידיעה שאין משככי
כאבים ו"אין מי שיציל אותי" רק מי שיעזור לי לעזור לעצמי. סמכתי מאד על
המים והרגשתי שזה הדבר שנכון לי. שאלתי את טלי איך אני אדע מתי יגיע הזמן
לעבור
לבריכה הקטנה והיא אמרה לי: שתפסיקי להיות כזאת מנומסת נדע שזה הזמן.
אמנם קבענו עם
אילן שבחצות יבוא שוב
לבדוק אותי אבל ב- 23.45 התחושות שלי היו שהגיע הזמן לצאת מהבריכה הגדולה
ואם זכור
לי נכון, עדיין המשכתי להיות מנומסת (חששתי מאד ללדת בבריכה הגדולה אפילו
שטלי
הרגיעה אותי ואמרה שגם אם כך יקרה זה לא נורא).
אילן הגיע לבדוק
אותי והפתיחה הייתה
מלאה. רציתי להיכנס לבריכה הקטנה שבה יולדים.
נכנסתי לבריכה
וכולם המשיכו לתמוך
ולעודד אותי. בשלב מסוים נזכרתי שאני במרכז ללידה טבעית ואם אני לא יתחיל
ללחוץ אז
אף אחד כנראה לא יגיד לי לעשות את זה.
למרות העידוד
והתמיכה הרגשתי שאני לא
יכולה להמשיך להתמודד יותר ואני חייבת להיות כבר אחרי זה. טל בן זוגי שעליו
אני
תמיד יכולה לסמוך נכנס גם הוא לבריכה וזה נתן לי כוחות מחודשים ואז התחלתי
ללחוץ. כשהראש
יצא חשבתי שזהו, אני אחרי אבל אילן הזכיר לי שגם שאר הגוף צריך לצאת. עוד
לחיצה
אחת ואני באמת אחרי זה.
מיה עלתה מתוך
המים עם עיניים פקוחות.
לקחתי אותה בידיי והיא הסתכלה לתוך עיניי כאילו היא מכירה אותי ומבינה מה
מתרחש
סביבה. את המבט הזה לא אשכח כנראה כל חיי וגם את הרגע הקסום הזה. המעבר
מכאבים
בלתי נסבלים לאושר עצום ברגע אחד. הכאבים נשכחו ברגע אחד.
מיה נולדה בחצות
ועשר דקות במשקל 2.960 ק"ג.
את הלילה העברנו
טל מיה ואני בצימר
שבו התרחשה הלידה. אני כמובן לא נרדמתי כל הלילה ומיה הייתה בידיי.
בבוקר אילן בא
לראות שהכל בסדר
ולהיפרד מאיתנו כי היה צריך ללכת לעבודה (בלניאדו) וטלי הכינה לנו ארוחת
בוקר
טעימה טעימה וגם נפרדה מאיתנו. קסם הגיעה בהמשך והעברנו חויות מהלידה
וצחקנו על כל
החששות שהתגמדו לעומת חווית הלידה.
ואז נסענו הביתה
לעשות היכרות בין מיה
לאחיותיה שנשארו בלילה בבית. כמובן שהן היו מהופנטות ונפעמות מהאחות החדשה
והקטנטונת שהגיעה אליהן לאחר לילה כמעט ללא שינה.
תודה לכולכם אילן,
טלי וקסם על הכל. אין
מילים שיביעו את ההערכה שלי למי שאתם ולעבודה שאתם עושים. ולהנאה שלי מכל
החוויה....
תגובות (1)