|
חדשות ועדכונים |
|
|
|
|
סיפורי לידה לנל'ק 2
|
"כמו אל ים נזרום, נזרום נבקש עד שנגיע וניגע אל החלום"
שלום חנוך
הסיפור שלי מתחיל ונגמר בחלום. לידה טבעית. מחוברת לגוף...שמנים...אורות
מעומעמים...מוסיקה שקטה...דולה שמעסה ותומכת...תינוק רך על הגוף...יניקה
ראשונה... אם. עשיתי הכל כדי להוציא את התמונה הזאת לפועל לפני חמש וחצי
שנים. בתקופת ההיריון טופלתי בשיאצו, קראתי, גם כשהעובר לא התהפך, לא
הרפיתי ניסינו דיקור, עשינו מוקסות אחר כך היפוך חיצוני, סגרנו עם דולה
וחיכינו לרגע.
|
|
המשך...
|
|
סיפור תחילה עצוב עם סוף הכי שמייח בעולם!!!!!!!!
נכנסתי להריון לאחר אובדן גדול ביותר. לאחר 9 חודשי הריון איבדתי את העובר ואין לי הרצון לספר על העצב והקושי שעברנו בעלי ואני.
בערב ראש השנה נסענו בעלי ואני לבצע מוניטור בגלל חוסר תחושת תנועות עובר. כשהגענו לבית חולים לניאדו, הנורא ביותר קרה. הבנו שאין דופק. שום מילה לא תסביר את עוצמת ההלם, העצב ,הכאב והבהלה. אבל מצד שני לעולם אני לא אשכח לצוות שהיה שם איתי וליווה אותי ללידה רגילה.
אני מדברת על צוות שקודם כל היו אנושיים ולא פחות מקצועיים.
הרופא בבית החולים היה ד''ר אילן הלוי. אני לא אשכח לו את דרך פעילותו. כאילו לחצתי על כפתור של שלט והוא עשה בדיוק את מה שהייתי זקוקה לו. הוא אפילו הוציא בהומור קיטור על בית החולים שגרם לי בזמן הנורא מכל לצחוק.
|
|
המשך...
|
|
הסיפור מתחיל ברצון לעבור "תיקון" לאחר שני ניתוחים קיסריים. הניתוח הראשון
היה לפני 4.5 שנים ואפשר לקרוא לו הצלת חיים. בני המקסים נולד בשבוע ה-30
לאחר היפרדות שליה. הייתי מאושפזת יומיים בתל השומר בעקבות דימום. במהלך
היומיים היו לי עוד ארבעה דימומים עם קרישי דם גדולים מאוד, בעקבותיהם
הוחלט לנתחני.
|
|
המשך...
|
|
"אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו... אין אנחנו יכולים
להודות לך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו.. (מתוך תפילת נשמת כל חי).
בר"ח ניסן תשס"ט נולד בננו המתוק דוד בלידה טבעית ומדהימה לאחר שתי לידות
בניתוחים קיסריים. את התפילה הזו אמרתי בשמחת הברית, כי הרגשתי שאין לי
מילים להביע את התודה על החוויה לה זכיתי בלידה הזו, בעזרתם הנאמנה של
השליחים שהקב"ה שלח לי.
|
|
המשך...
|
|
עוד בהריון הראשון (2003) פנטזתי על לידה וגינאלית ללא כל התערבות רפואית
(בלי זירוזים, אפידורל ושאר אלחושים והסחות דעת). בעיני רוחי ראיתי את
עצמי יולדת כמו אמזונה, מתחת לאיזה עץ ביער, מחוברת לכוחות שלי ושל
הבריאה. זו בעצם המשמעות של לידה מבחינתי – לאפשר לגוף שלי לפעול לפי
"התוכנית הגדולה", לאפשר לו להשלים את המעגל כולו, זה שהתחיל בהתעברות,
ממשיך בצירים ובלידה ועובר להנקה. רציתי ללדת, להרגיש את החוויה הזו,
להיות נוכחת פעילה בהבאת הילד שלי לעולם. רציתי את כל החבילה – לכאוב,
לשמוח על החיים החדשים, להניק את התינוק מיד כשייצא (לתוך תאורה רכה,
באווירה עוטפת ונעימה, יחד עם צח, בשקט), לאפשר לצח לחתוך את חבל הטבור.
נו, בקיצור רציתי לידה כמו בסיפורים. משהו חם, עוטף, שיעביר לילד שלי את
המסר "ברוך הבא לעולם שלנו. אבא ואני נעשה הכול כדי לרפד את הילדות שלך
ולעטוף אותך באהבה".
|
|
המשך...
|
|
ראשית היה זה חלום גדול שלי – להרגיש ולחוות את הלידה כדבר טבעי,כדרך חיים
– לעבוד,להרגיש את שלב הצירים והלידה ולקבל את התמורה- התינוק ותחושת
ההקלה שמגיעה לאחר הלידה (הוגינאלית,כמובן..), "הזורעים בדמעה ברינה יקצרו
(ספר תהילים).
להרגיש אמא בריאה לאחר הלידה ולא כאובה וחולה כמו שהרגשתי לאחר הניתוחים,
וגם המחשבה על הרבה ילדים..אבל יותר מכל- הנס המרחף מעל ההתרחשות הטבעית
הזו,להרגיש את הכאב ולהיות שותפה למעשה בראשית!
|
|
המשך...
|
|
בס"ד
בתאריך
ז' שבט התשס"ט (1.2.09) נולד בננו משה אליקום בלידה ואגינאלית (לידת ואקום)
לאחר 2 ניתוחים קיסריים קודמים.
הרקע
לניתוחים הקודמים היה, בקצרה, פתיחה מלאה וראש שלא ירד. הרופאים פסקו שיש לי אגן
צר ולא אוכל ללדת ואגינאלית. אני סירבתי לקבל את פסיקתם, וטענתי שהתנהלות הלידות
עצמן לא אפשרה לי נסיון אמיתי ללדת
|
|
המשך...
|
| |
|
בע"ה
סיפור הלידה שלנו
|
|
המשך...
|
|
לד"ר אילן הלוי שהפך עבורי את ה"בלתי
אפשרי" לאפשרי, לגילה רונאל שהפגישה בינינו ולמיילדת אורלי פאר שתמכה, חיזקה
והכינה את הגוף והנפש. אורלי שבזכותה ידעתי שאני שפויה...
ויותר מכולם לבעלי שאִפשר לי.
|
|
המשך...
|
|
|
סיפור הלידה הראשונה של בני השני ושל ילדי השלישי...
|
|
המשך...
|
|
|
|