לידת עכוז

את החוויה שהענקתם לנו לא ניתן לתאר ... לא במילים. אפשר להגיד תודה, אפשר לחבק כל אחד מכל הלב ולחייך ... אנחנו רצינו משהו ואתם הייתם שם לתת את זה על מגש של כסף !

ההורים של ליעד

כ-4% מכלל היולדות מגיעות ללידתן, כאשר, החלק המקדים של העובר הינו עכוז. מצג עכוז נחלק לאלו שרגלי העובר פשוטות (Frank Breech) ולאלו שהרגליים מקופלות בתנוחת ישיבה מזרחית (complete breech).  בתנוחה זו גובר הסיכון של העובר להפוך את תנוחתו למצג רגלים footling ולשמט של חבל הטבור (שהוא הסיבוך העיקרי במצג רגליים).

 

תנוחת עכוז בלידה פחות שכיחה, אך, מהווה תנוחה נורמלית, בה מתאפשרת לידה נרתיקית, לעומת, מצג רוחבי, לדוגמא,  בו, לא מתאפשרת לידה נרתיקית.

 

מתחילת שנות 2,000, לאחר פרסומו של מחקר קנדי מקיף, שבחן ומצא יתרון ללידות קיסריות על פני לידות נרתיקיות( מבחינת הסיכון והתוצאה של לידות שכאלו) הופסק ליילד לידות עכוז נרתיקיות בבתי החולים בעולם המערבי.

 מיד עם פרסומו הוחל ויכוח, בקרב הקהיליה הרפואית של המיילדים, לגבי מסקנותיו ולגבי הדרך בה הוסקו המסקנות שבו.

 המחקר (Breech Vaginal Delivery at or Near Term,Modupe O. Tunde-Byass and Mary E. Hannah) לא הבדיל בין נשים בלידתן הראשונה ולמעשה, רוב הנשים שנכללו בו, היו יולדות מבכירות, תוצאותיו נסתרו במשך הזמן שחלף מפרסומו (tFive years to the term breech trial:the rise and fall of a randomized controlled trial.  Am J Obstet Gynecol. 2006 Jan; 194(1):20-5.)

 

צריך להבין שהחשש העיקרי בלידת עכוז, הוא מפני האפשרות שראש התינוק יתקע באגן האישה (בדומה למצב בו הכתפיים נתקעות בלידות שהחלו במצג ראש shoulder dystocia). התוצאה במקרים האלו – קטסטרופלית מבחינת התינוק.

החשש הזה מתקיים בייחוד בלידות ראשונות בנשים מבכירות, שלא הוכיחו עדיין יכולת ללדת. הסיכון להיארעות של מצב זה הינה נמוכה ביותר (פרומילים* בודדים)  והסיכון  קטן משמעותית  בנשים שהן בלידה חוזרת.

 

בנשים שכבר ילדו, ניתן להתייחס לנתוני המשקל של התינוק שילדו בעבר, ולהתייחס לכך, כמקדם ביטחון מפני חשש לתקיעת הראש בלידת עכוז צפויה. שהרי, קיימת הוכחה חיובית ליכולת ללדת (עד משקל מסויים) מבחינת אגן האישה ומידותיו.

 היום רווחת הדעה שהייתה זו טעות להפסיק ליילד תינוקות במצגי עכוז באופן גורף.  בפועל, בגלל התקופה בה לא הוכשרו ולא התנסו רופאים בבתי החולים בלידות כאלו, ממשיכים ברוב בתי החולים להציע ניתוח קיסרי כאפשרות מועדפת.

במשוואה המתקיימת בין ביצוע ניתוח קיסרי יזום לבין לידה נרתיקית של עכוז (לאחר בחירה נכונה של המקרה) לא נכון להציג את הניתוח כתהליך משולל סיכון לעומת הלידה הנרתיקית.

 

סיכוני הניתוח וסיבוכיו (תחלואה ואפילו תמותה אימהית על רקע דימום, זיהום, פגיעה באיברים פנימיים, לעיתים, גם קשיים בחילוץ העובר) וכן, ההשלכות שיש על ציבור הולך וגדל של נשים, שנותחו בגלל עכוז ובהמשך דרכן המיילדותית, הן מועדות בשכיחות גבוהה  לניתוח חוזר ולסיכון יתר, הנובע מהעובדה שרחמן צולק בעבר (קרע ברחם, השתרשות פתולוגית של השיליה בצלקת הניתוח)  - כל אלו צריכם לאזן את התמונה לטובת בחירה, סלקטיבית כמובן,  בלידה נרתיקית של עכוז .   

 

במקרה הפרטי של לידות תאומים- בהם מצג התינוק השני לא ברור עד ליציאת הראשון, נהוג בחלק מבתי החולים לאמץ את האמור לעיל לגבי הסיכוי ללידה בטוחה של התינוק השני שיכנס לתעלת הלידה במצג שאינו ראש (לעיתים בעזרה אקטיבית של הרופא/ה המיילד) ולאפשר לידה נרתיקית גם ביולדות שזו לידתן הראשונה.

 

בליווי לידה פרטית של ד'ר הלוי, בתהליך שמתחיל במרכז ג'הארה דולה ומסתיים בביה'ח, יוכלו יולדות בלידה חוזרת במצג עכוז של תינוק בודד או תאומים שהתאום הראשון הוא עכוז, ללדת בלידה וגינלית ולהימנע מניתוח קיסרי. 

לידות עכוז

דריה נולדה בלידת עכוז מופלאה

שבוע 32, הריון שני, נכנסת לרופא הנשים לבדיקה שגרתית, בדיקת האולטרסאונד מראה שהעוברית עדיין במצג עכוז, למעשה נראה שבמשך כל ההריון הייתה במצג זה. הרופא מציין בפניי שאם עד שבוע 34 לא יהיה שינוי אצטרך לקבוע תור לניתוח. ניתוח?! מה זאת אומרת? והוא מאשר ששמעתי נכון.

אבל יש כל מני דברים שאפשר לעשות ויש עוד זמן.. אני מנסה לדלות ממנו מילים מרגיעות. והרופא משיב שאפשר לנסות כל מני דברים אבל צריך לקבוע תור ליתר ביטחון.

מרגישה מחנק ואיך הדמעות רוצות לפרוץ רק מעצם המחשבה והאפשרות שכך יהיה. הרופא לא מרגיע ולא משרה תקווה, פרוצדורה רגילה, לא מתרגש מכך.

נכון זה לא סוף העולם ובאמת שהכי חשוב ששתינו בריאות אבל אני בכלל חולמת על לידה טבעית ומהממת, כמו שהטבע התכוון, לא רוצה להחליט בשבילה מתי תצא ואיך, לא רוצה שיקחו אותה ממני לכמה שעות, רוצה שתהיה עליי שתרגיש את אמא שלה ושהכל בסדר.

הלידה הראשונה הייתה כזאת פחות או יותר, למרות שיילדתי בבית חולים. ליוותה אותי דולה מדהימה שתמכה בי בכל 30 שעות הצירים אותם חוויתי, את רוב השעות העברנו בבית, היה לא פשוט וארוך, כל כך ארוך. אבל עשיתי את זה והרגשתי נפלא, חוויתי את העוצמה, את היצירה, את הבאת החיים לעולם.

לסיפור המלא >

סיפור הלידה של בארי חיים

דרכו של בארי חיים לבוא לעולם
הריון מאתגר,אם לא אומר קשה. שני ילדים מקסימים ופיצקים בבית וכל רגע נוספת עוד תופעת לואי לחווית ההריון הזה - מלבד המצב הפיזי,מצבי רוח הולכים ובאים.
האמת שאני דיי סיוטית כלפי הבן זוג שלי,אל סביבתי ובעיקר אל עצמי.
שבוע 38 בדיקה שיגרתית,הכל תקין. העובר עם ראש למטה- קטן והעדיין לא נראה שהוא בהתארגנות מוחלטת לקראת יציאה. אני יודעת, יש עוד זמן.
שבוע 40 יום ראשון (ביום רביעי באותו שבוע ראש השנה) אני כבר רוצה ללדת ,נמאס לי אבל יודעת שלוקח לי זמן.
האמת, ממש כבר רוצה לסיים את ההריון הזה,אופפת אותי מין תחושה שכזו - שיהיה קשה עם שלושה קטנים אבל לפחות לא אהיה בהריון יותר :)
הבדיקה מראה שהראש למעלה. הרופא מופתע. אני מופתעת. מאוד מהר הוא מתאפס ואומר לי:"את יודעת מה זה אומר,כן?! את עולה לבית חולים לניתוח" הייתי עוד יותר מופטעת, ניסיתי להבין,לקבל מידע.
בכל מקרה אמרתי לו שאני לא עושה ניתוח ושיש עוד זמן ואני מכירה את עצמי וכל זה...החמוד הזה אומר לי :"טוב,אני אתן לך צ'אנס  עד יום שלישי" לפני החג. תגיעי אלי,אם עדין יהיה זה המצב - תהיי חייבת לעלות לניתוח".
כאן מתחיל הטירוף. מגיעה הביתה. נסערת. בעלי ואני מתחילים לברר,לשאול,לעשות כל סגולה אפשרית,אני מקפצת בבית עם טוסיק למעלה,הולכת לעשות סלטה בבריכה,טיפול במים,טיפול גופנפש,מתפללת,מציירת,מתחננת,מדברת עם חברות.
בדיעבד,אני יודעת שלא האמנתי בכל זה אלא כבר אז חשבתי וידעתי שהתינוק שלי רוצה לצאת לעולם בצורה אחרת...בעלי ואני חלוקים בדיעותינו.
אני רוצה לשמוע על לידות עכוז והוא דואג מאוד וקשה לו לשמוע על כך.
יום שלישי הגיע - בדיקת רופא : עכוז. לשמחתי אהובי מצטרף אלי ומגיע טעון בשאלות לשליפה מול הרופא.
משהו במפגש בניהם הביא את הרופא להיות קצת פחות מערכתי ו"היסטרי תביעות" ופתאום גילב לנו על לידת עכוז שעשה,ואיזה מהירות ומקסים "ובכלל המשקל של העובר שלך והמנח, נראה שזה יכול להיות בקלות אבל אין בית חולים שיסכים לעשות את זה". טוב, נפרדנו.
שוב - המון טלפונים. עכשיו בעלי מתקשר בעיקר לחדרי לידה לברר את המדיניות שלהם בנושא. אנחנו מופתעים לגלות גם דרך שיחות עם מיילדות מהשטח כמה זה נכון. כמה קשה יהיה מלכתחילה להגיע כדי לבצע לידת עכוז. קיבלתי ממורן שכנתי היקרה המלצות חמות על הרופא המיילד איתו ילדה את ביתה אבל בהתחלה אפילו לא העזתי לעלות זאת בפני בן זוגי. האמת,שהמצב הכלכלי העיב מאוד על העינין. בכל זאת ,הרמנו טלפון ושמענו. אני כבר משוכנעת. אני רוצה ללדת עם ד"ר אילן הלוי לידת עכוז והוא ממש לא משוכנע. הוא דואג לשלומי,לשלום התינוק.
לילה קשה עבר עלינו ביחד.הגעתי למקום אמיתי וקשה שרק בשביל שלום בית אעלה לעשות ניתוח וללדת את התינוק שלי.
נדנדת הזוגיות המופלאה הביאה כנראה למקום שכשהגעתי לאותה נקודה אז גם אצל אהובי הגיעה ההחלטה הניסית מבחינתי - " ניסע,נשמע ונראה, אבל אנחנו לא בכיוון".
אז ביקשתי ממנו שילווה אותי וילך לאחר מכן לבית הכנסת להתפלל ולחזור אלי.בדרך חזור כבר התחילו צירים.הוא יצא ומיד הרגשתי תחושה חזקה של בדידות. אני לבד בצימר, רוצה אותו קרוב. ויש צירים. התיישבתי על הכדור פיזיו והתפללתי לי תפילת קבלת שבת. זה שימח אותי.
הרגיע. התקשרתי אליו שוב ושוב, הייתי האטרף שיבוא, פשוט רציתי שיהיה לצידי..רק שסיים להתפלל ראה שהתקשרתי והתקדם לקראתי. הוא הגיע, יצאנו לעשות קידוש בחוץ - הצירים כבר תכופים וטובים. ההתרגשות טובה, אני שומעת שוב ושוב את השופר רואה את השמיים נפתחים לקראת בקשות עם ישראל. מרגישה שמתקדם אנחנו מטיילים לנו קצת מאחורי הצימר,נושמים אוויר טוב,מדברים,שיחה נעימה,מלאת אהבה.
נכנסים לצימר ד"ר אילן בודק פתיחה, נראה שמתקדם אבל לאט לאט הצאוור כבר מחוק ופתיחה של 2.5 סמ (השעה 2:00).
אהובי בשלב זה הרגיש צורך לקרוא לטלי לעזרתינו - היא בהחלט עזרה. לחצה על הגב בדיוק בכוח שהייתי זקוקה לו. הוא היה מלפני ועזר לי המון המון באהבה אינסופית ובידיים מאוהבות. הוא הזכיר לי את הנשימות,את החיוך,את העיניים הפקוחות שאני כל כך זקוקה לתזכורות האלו.
בשלב הזה בר כאב לי מאוד, הצלחתי לנוע על הפופ, על המיטה תוך כדי,אבל רציתי מים,כל ציר נעמדתי,רקדתי,גנחתי וממש ממש רציתי מים.
דובר על כניסה לבריכה אך ד"ר אילן לפי איך שנראתי לו טען שכבר מאוחר והלידה קרובה משחושבים,אין זמן לפינוק בבריכת הצירים (באסה! חלמתי על זה :)). בשעה 20:30 פתיחה 8.5 סמ. אני חייבת מים. נכנסת למקלחת. המים טובים לי מאוד מאוד,מרגישה כאב עז אבל טוב,שמחה,מקדמת את הלידה שלי, אני יודעת ללדת ואז זה תוקף אותי : פחד. הוא נכנס באיטיות,בלי התראה מוקדמת,מרגישה את עצמי פתאום מתכווצת, מבוהלת,קטנה,לא מסוגלת, מה אני עושה?? אני הולכת למות ולהרוג את התינוק שלי. מתחילה לבכות, לבכות מפחד. מפחדת על עצמי.על התינוק. טלי מדהימה, נמצאת שם איתי בכל הלב, מזכירה לי (כאילו אנחנו מכירות שנים) את הידע שלי,האמונה שלי. אהובי מחבק, אוהב ומעביר לי בעיקר הרבה רוגע ואז מגיע ציר חזק.יש לי צורך עז להרגיש-מכניסה אצבע ומרגישה רגל,הכל שם רך - מרגישה את השק עם הרגל, אצבעות - מרוגשת. אני בוכה בוכה והינה עוד ציר. אוי זה ממש כואב ופלאח - המי שפיר זורמים להם עם מי המקלחת.
9:20- זהו, אני יולדת. הם עוזרים לי אני עוברת למיטה בחדר מגיעה לעמידת שש לקצה המיטה,לוחצת,ןהנה הוא כבר יוצא אלי, נשמע שטלי מופתעת "הנה הרגליים". ד"ר אילן מרגיע, עוד לחיצה אחת,כואב לי ובעיקר מגרשת את הפחד מתוכי, צועקת לתוך עיניו של אהובי. מרגישה גבוהה מאי פעם. מפגש אלוקי שכזה.מתפללת, זועקת לק"בה על כל יקיריי שלא מצאו עדין את מקור ליבם,מבקשת שקט לעם ישראל,רפואה שלמה לחולים -  מרגישה בציר זה במיוחד את השמיים הפתוחים לקראתי,לקראת זעקתי - השופר הזה שכל כך מלווה אותי.
9:30 זהו - הוא בחוץ, אני נשכבת על הצד ומקבלת אותו אלי. תינוק יפיפה.פנים מדהימות. בוכה, מלא ורניקס.בוחן את העולם.אני מחבקת אותו אלי. תינוק שלי. איזה דרך עברנו ביחד, איזו דרך מיוחדת משלך להגיע לעולם. כמה אתה מעצים אותי, מלמד אותי, איזו דרך.
ילד של חיים, ילד של אמת, ילד מבורך. כמה ברכה אתה מביא לעולם.כבר מרגישים את זה.רבע שעה אחר כך השילייה יצאה,שלמה ויפה.
תודה לבארי חיים שהפגיש אותי עם טלי ואילן - המופלאים והנפלאים,המדוייקים והמדייקים.
שהפגיש אותי עם עצמי וחייב אותי להיות מחוברת לאמת ולדיוק שלי.
תודה אהוב ליבי - שנמצא איתי ועובר איתי דרך של יחד מתוך אמונה ואהבה גדולה.
ילד יקר שלנו אהוב, תשמור על עצמך.תגדל בתוכנו עם אמת,אהבה,שמחה והכי חשוב-בריאות. מאושרת בך. אמא.
לסיפור המלא >

סיפור הלידה של ליאן

שבוע 25 סקירה שנייה, הפיצקית עם הראש למטה, הכל תקין, אין מאושרת ממני..
שבוע 28, נשלחים להערכת משקל, ו..הפתעה, החליטה להתהפך והראש למעלה. "אין מה לדאוג, יש לה עוד זמן להתהפך חזרה" אומר הרופא.
שבוע 32, הערכת משקל נוספת, ועדיין הראש למעלה. החששות מתחילים להציף.. בכי לא נשלט של ,אני לא רוצה קיסרי..". ורופא שעדיין אופטימי "ויש עדיין סיכוי שתתהפך..".
 
 
לסיפור המלא >

סיפור הלידה של נטע

סיפור הלידה של נטע – בתנו החמודה שיצאה עם הטוסיק לפני הראש.  
 
זה היה ההריון השלישי שלי ולא ציפיתי לבעיות מיוחדות מכיוון ששני הקודמים היו קלים וגם הלידות היו רגילות ומהירות יחסית. אבל מה – כבר בשבוע עשרים ושש הרופא שלי זרק לי ולבן זוגי כדרך אגב אחרי סקירה "בפעם הבאה שתבואו אנחנו רוצים לראות אותה כבר עם הראש למטה". בפגישתנו הבאה הרופא בישר לנו שהכל בסדר ומתאים לגיל ההריון, אבל בתנו עדיין יושבת לה בנחת על התחת ולכן הוא רואה שתי אופציות שעומדות בפניי – ניסיון היפוך חיצוני או ניתוח קיסרי, כי לא מיילדים לידות עכוז כבר עשר שנים ואף אחד לא ייתן לי ללדת ככה.
לסיפור המלא >