אחרי שתי לידות קיסריות היה לנו ברור שמעכשיו
והלאה לא נזכה עוד ללידה רגילה. קיבלנו עלינו את הדין בצער אך בהשלמה. שמענו
שמועות על כך שיש מקרים נדירים של רופאים שמוכנים ליילד בלידה רגילה לאחר שני
ניתוחים, אך זה היה נשמע לנו מופרך ומסוכן.
כשנכנסתי להריון עם התינוק השלישי, החלטתי לבדוק, רק לשם הסקרנות, האם יש רגליים לשמועות ששמענו. באינטרנט היא מצאה המון כתבות ששוללות את האפשרות, ורק אתר אחד, יוצא דופן, שסיפר שהנס אפשרי ואף קורה בפועל - וזה האתר של ג'הארה דולה. היינו מאוד סקפטיים ומפוחדים. למעשה, לאחר שרופא הנשים שלי צעק עלי שזה חוסר אחריות היינו מלאים בחששות. אולם הגענו להבנה שאם לא ניתן צ'אנס אמיתי ולפחות נברר באמת לא נסלח לעצמנו.
כשהגענו לחודש שביעי נפגשנו עם ד"ר אילן הלוי, שערך לנו סיור במקום ובעיקר הסביר בצורה פשוטה, מגובה בעובדות ומחקרים, את התהליך של לידת VBAC והסיכונים הכרוכים בו, שהם סיבוכים נדירים מאוד שברובם ניתנים לטיפול, אלא שהרופאים נוטים לנפח מאוד את השלכותיהם ללא הצדקה. החלטנו לעשות בדיקה: פנינו למספר רופאים, חלקם בכירים מאוד, לבקש את דעתם בנושא. רובם הביעו התנגדות עזה - אולם לא נימקו אותה באופן רציונאלי, גם לאחר שביקשנו שיסבירו לנו מהם הסיכונים וההסתברויות השונות.
לאחר לבטים והתייעצויות רבות קיבלנו החלטה ללכת על לידה וגינאלית עם ד"ר אילן והצוות המקסים של הדולות, ולשים את מבטחנו באלוקים שיכוון אותנו בדרך טובה. מאותו רגע התחיל תהליך של הכנה ומעקב, שכלל מפגשים עם ד"ר אילן ועם טלי וקסם הדולות. לאורך כל התהליך הרגשנו את הרגישות והמסירות של כל הצוות, שידעו להציע את הפתרון עוד לפני שאפילו חשבנו על הבעיה, והכול עם חיוך ועם סבלנות אין קץ. הם הכינו אותנו לחוויה, לימדו אותנו מיומנויות ותרגילים שעוזרים בלידה, והיו נכונות לענות על כל שאלה או חשש שהעלינו. המדהים הוא, שלמרות שזו לנו הלידה השלישית (וגם אנחנו קראנו את הספר עם העיגול על הכריכה (-: ), הרגשנו בזכותן שזו הפעם הראשונה שאנחנו באמת מבינים את התהליך של הלידה ומוכנים לקראתו.
בשבוע 38 הרגשתי שכבר "מיציתי את העניין" של ההיריון, והייתי מוכנה שזה יגיע. עבר עוד שבוע וחצי. בשבת בצהריים התחילו צירים לא סדירים. מיד במוצאי שבת היינו בקשר עם טלי וד"ר אילן שהנחו אותנו להישאר בבית והזכירו לנו לעשות את התרגילים שלמדנו. כך הם ליוו אותנו במהלך הלילה, כשהם תמיד נותנים הרגשה טובה, תומכים ומעודדים, גם בשעות הקטנות. בבוקר נסענו להיבדק אצל ד"ר אילן והוא מצא שיש כבר פתיחה של 3 ס"מ (איזה הפתעה! בלידות הקודמות תמיד היינו מגיעים לבית החולים עם צירים כואבים מאוד ומתאכזבים לגלות שאין פתיחה כלל. ועוד לא דיברנו על הפרצוף שעשו לנו - למה באתם...?) אך הצירים עדיין מראים על שלב לטנטי, והוא המליץ שנחזור הביתה ונמשיך לעדכן.
את היום העברנו ביחד עם תרגילים, קצת רפלקסולוגיה ותמיכה זוגית. במהלך היום טלי התעניינה כל הזמן בטלפונים והודעות SMS, ונתנה טיפים ועידוד. לקראת הערב הרגשנו שהצירים נכנסים למסלול סדיר ועוצמתם מתגברת. גם כאן טלי ואילן ליוו אותנו וסייעו לנו להמשיך בבית כל עוד אפשר. כך יכולנו גם להתארגן בנחת, למצוא סידור לילדים הגדולים, ובחצות הלילה כשהצירים התגברו מאוד קיבלנו את ההוראה לצאת לדרך.
הגענו למרכז הלידה בחצר של אילן וטלי, במושב קדימה. הם קיבלו אותנו בחמימות ואילן בדק אותי. לפי הבדיקה הפתיחה לא התקדמה, והם הציעו לנו להישאר לנוח ב"מרכז" עד שהעניינים יתחממו. אבל בשלב הזה, למרות שניסינו רבות, הייתי כאובה מאוד ולא הצלחתי לישון. בשלב מסוים הודעתי שאני לא מסוגלת יותר, שאם אלו הכאבים שאצטרך לסבול במשך שעות ארוכות אולי כדאי ללכת לניתוח וזהו (זה כנראה השלב שבו בבית החולים היינו כבר מגיעים לחדר ניתוח...). בשלב זה טלי הצטרפה אלינו ונכנסה לפעולה. היא עבדה איתנו במשך שעות רצופות, שאת רובן ככולן העברנו בבריכה, ובעזרת קסם שהצטרפה בהמשך הן פשוט העבירו אותנו את כל התהליך יחד. זו הייתה חוויה מדהימה! כואבת אמנם, אבל מחוברת, תומכת, שקטה, טבעית. משהו מעולם אחר. אפילו היו חיוכים... חשוב לציין שאילן היה בקשר רציף עם טלי והגיע מדי פעם לבדוק את אותי.
בתשע בבוקר, לאחר בדיקה נוספת של אילן (פתיחה 8!!), התקבלה ההחלטה - הגיע הזמן לנסוע לבית החולים. נסענו בשיירה: אני ברכב של אילן, שהותאם במיוחד לכך, יחד עם טלי וקסם, ובעלי ברכב מאחור. אנחנו חייבים להודות שהנסיעה בשלב כה מתקדם של התפתחות הלידה הייתה חלק שממנו חששנו ובסופו של דבר זה לא היה נורא, אפילו משעשע. הגענו לבית החולים ומיד חיכה לנו חדר לידה עם מיילדת. תוך זמן קצר הגיע גם המרדים שהכניס אפידורל. ואז - הגיע השלב של המנוחה. הלידה התפתחה בקצב מאוד איטי, אבל תחת השפעת האפידורל אפשר היה פשוט לעמעם את האורות, לשים מוזיקה נעימה ולנוח. מדי פעם אילן טלי וקסם ניסו שיטות שונות לזרז את הלידה.
כעבור כשלוש שעות התחילה הלידה עצמה: לידה טבעית (!!!!!!!), רגילה. עם המון תמיכה של הצוות, כולל המיילדת של בית החולים לניאדו. הרגשנו ממש כמו נס גלוי. קשה לתאר את עוצמת החוויה. גם לאחר הלידה אילן והדולות דאגו לנו וליוו אותנו בביקור במחלקה ובטלפונים.
בננו גיל-עד נולד בתאריך ח' באדר תש"ע, בשעה 15:52במשקל מכובד ביותר של 3.940 ק"ג.
היום ב"ה גילעד בן חצי שנה, תינוק מתוק ואהוב, ילד שלישי למשפחתנו הגדלה. אנחנו מודים לקב"ה על שכיוון אותנו לאנשים הנכונים, ונתן לנו את הכוח להמשיך בתהליך למרות כל הספקות והלבטים. בסופו של דבר, זו הייתה חוויה מדהימה שלא היינו רוצים לוותר עליה.
תודה רבה לאילן טלי וקסם - על הכל!!!
רוזי ועמיעד טאובר
תגובות (4)