"כמו אל ים נזרום, נזרום נבקש עד שנגיע וניגע אל החלום"
שלום חנוך
הסיפור שלי מתחיל ונגמר בחלום. לידה טבעית. מחוברת לגוף...שמנים...אורות
מעומעמים...מוסיקה שקטה...דולה שמעסה ותומכת...תינוק רך על הגוף...יניקה
ראשונה... אם. עשיתי הכל כדי להוציא את התמונה הזאת לפועל לפני חמש וחצי
שנים. בתקופת ההיריון טופלתי בשיאצו, קראתי, גם כשהעובר לא התהפך, לא
הרפיתי ניסינו דיקור, עשינו מוקסות אחר כך היפוך חיצוני, סגרנו עם דולה
וחיכינו לרגע.
ההתחלה באה עם ירידת מים אך הצירים התמהמהו, בבי"ח מאיר אפשרו לי "ליצר" צירים תוך כדי שאני מאושפזת במחלקה לסיכון גבוה. ושוב, כל מה שמנחה אותי זה אותו חלום אותה תמונה, אין מקום לתסריט אחר. מנסים לקדם את הצירים ע"י עיסויים, שמנים, רפלקסולוגיה ודיקור. מוניטור אחד שהראה על הורדת דופק של העובר סימן את ראשיתו של ניפוץ החלום וכמו קוביות דומינו הכל החל להתמוטט קובייה אחר קובייה רחוק מאד מהחלום: פתיחה שלא מתקדמת, הורדת דופק בציר מראה מגמתיות, הדולה מודיעה שלא תוכל להגיע, סטודנטיות בחדר, התערבויות מכל מיני מינים ושבע שעות של בכי. למרות הנחישות והרצון העז שלי והניסיונות הכנים של הרופאים והמיילדות לסייע בכך, נכנס ד"ר דווידי ובישר על הניתוח!!! חוויה קשה, טראומתית וכואבת. תחושת הכישלון ליוותה אותי תקופה ממושכת, הרגשתי מצולקת לאורך זמן ולא יכולתי להרפות מן החלום. יחד עם זאת הבנתי שהלידה הזאת זימנה לי שיעור חשוב וידעתי להתקדם ממנו. עדיין מחזיקה את החלום בראש אם כי פחות לוחמת ונלחמת הגעתי ללידה השנייה, חתמתי על כל אותם מסמכים המתארים את הסכנות ללידה רגילה אחרי קיסרי והכל התקדם באופן מבטיח, יש צירים, הפתיחה מתקדמת מהר. מאחר וחייבו אותי להיות מחוברת למוניטור ללא הפסקה לא יכולתי להקל על עצמי בצירים, התנועה הייתה מוגבלת ולכן בארבעה סנטימטר ביקשתי אפידורל ומאותו רגע הכל קרה מאד מהר, פתיחה של שמונה סנטימטר ו...שוב האטות בדופק. מהר מאד מצאתי את עצמי שוב בחדר הניתוח. כמה חודשים אחרי הלידה השנייה התקשרה אלי חברה ואמרה לי שהיא שומרת לי כתבה שפורסמה בירחון "הורים וילדים" ונקראת "הקיסרי האחרון" על לידות רגילות אחרי שני קיסרי. שם קראתי לראשונה על אפשרות כזו ועל ד"ר אילן הלוי. לא הייתה מאושרת ממני באותו היום בו הבנתי שלא הכל סופי ואולי עוד תינתן לי הזדמנות נוספת, "תייקתי" את האינפורמציה בתיבת הזיכרון, מחכה לשלוף אותה לכשיגיע הרגע. ואז...הריון שלישי, כשעברנו את משוכת הבדיקות שבישרו שהכל תקין התחלתי לחשוב על הלידה. לא רציתי לשתף אף אחד פרט לבעלי בהתלבטות ובקבלת ההחלטה, ידעתי שכל אחד שישאל שאלות ויחווה דעתו יכניס לי דמיונות, פחדים ומליון דיונים שכלל לא שייכים לי. ימים ולילות חשבתי על הלידה, האמנתי שהדבר אפשרי וכל מה שאני צריכה זה שמישהו יאמין איתי. פשפשתי בסלסלת העיתונים, שם חיכה שנתיים הירחון וכך הגעתי לג'יהרה דולה. בשבוע 32 נפגשנו לראשונה עם אילן. הגענו עם המון שאלות ואילן נתן את כל המידע הדרוש והעובדות הקיימות. העובדה שאנחנו גרים במצפה רמון הטרידה אותי מאד, איך אגיע בזמן? אילן נראה רגוע ואנחנו קיבלנו המון ביטחון ותקווה שהדבר אפשרי.
החל משבוע 35 התחלתי מעקב אצל אילן, אז פגשנו לראשונה גם את טלי הנפלאה שנתנה לי טיפול בג'יהרה וכבר שם כשפתחתי את העיניים בסוף הטיפול נפגשו העיניים והרגשתי את המבט המכיל, העוטף והמבין שקיבלתי ובאותו רגע הרגשתי מחובקת ובטוחה להמשך המסע. קבענו מפגש נוסף לביקור בלניאדו ומפגש עם קסם הנהדרת שנתנה לנו את כל האינפורמציה הדרושה לתהליך הלידה, בנעימות וחביבות אינסופית. בשבוע 38 החלו צירים לא סדירים, בשל המרחק, המתח היה עצום והחלטנו להתמקם במרכז הארץ עד הלידה. בשבוע 40 וחמישה ימים הגיעו הצירים הסדירים, לילה של צירים כל 10 דק' בישרו שזה מתקרב, התקשרנו לאילן, 2:00 לפנות בוקר להתייעץ האם לצאת, אילן קבע איתנו למחרת בלניאדו. הגענו ללניאדו בשעות הצהריים, עשינו מוניטור ואילן ביצע סטריפינג, שלח אותנו וביקש שנשאר קרובים. בחרנו להישאר בת"א, "חטפנו" על הדרך גלידה חפוזה, שם התגברו הצירים העוצמה והתדירות...טלפון לאילן וטלי...אנחנו בדרך!!!
הגענו לקדימה עם רדת הערב, טלי ואילן קיבלו את פנינו ותוך מספר דק' הצטרפה קסם שעיסתה ונשמה איתי בכל ציר שהגיע, אילן בדק...פתיחה של 5 ס"מ. הבנות הציעו לי להיכנס למים תוך שהן עוזרות ומלוות אותי. טלי בתוך המים מקבלת אותי בקשב רב להתרחשות, קשובה לכל ציר שמגיע, מעסה ומקלה משמעותית על הכאב, מזכירה לי לנוע. אילן בודק פתיחה בתוך המים, מינימום הפרעות לזרימה הטבעית, לעצמי, להתכנסות ולשקט. הבדיקה מראה 8 ס"מ ואילן מחליט שיוצאים לדרך. טלי וקסם איתי כל הזמן מזכירות לנשום, נוגעות, משקות אותי, כל כולן איתי. ולא שוכחות שום פרט, יסודיות עד הפרט האחרון כולל שמיכה במידה ויהיה לי קר ואפילו דואגות לבן הזוג.
הגענו ללניאדו. מתחברת למוניטור, עירוי ואפידורל המעבר היה חד, מהמרכז של אילן וטלי הרך, שאיפשר להישאר פנימה לחדר הלידה הקולני, המואר, רחוק מכל דבר שהיה קודם לכן. זמן קצר אחרי האפידורל המוניטור מראה האטות בדופק העובר, אילן מחליט על וואקום. וואקום ראשון לא מצליח. הקטנצ'יק נתקע בדרך והאטות לסירוגין. טלי וקסם מבקשות מאילן עוד כמה דקות לנסות לעזור לי לבסס אותו באגן, בנאמנות לי ולמה שהן עושות הן עוזרות לי להתרומם ולהניע את האגן, אני מסתחררת ולראשונה אומרת שאני מפחדת להתייאש. למרות שהמצב נראה לא טוב, טלי וקסם ממשיכות לעודד ולתמוך פיזית ונפשית. כשהמצב לא משתפר מחליט אילן...הולכים לניתוח! ברגע אחד אפשר היה להרגיש איך רוחם של כל השותפים נופלת. אני התכנסתי פנימה, עדיין לא מאמינה, הדמעות החלו לרדת למרות הידיעה הפנימית שאם אילן קיבל החלטה של ניתוח כנראה שבאמת אין ברירה ולא נכון יהיה למשוך את זה הלאה, טלי וקסם נשארות ללא מילים ובעלי מסרב לדבר ולהקשיב לסובבים. נכנסת לחדר הניתוח כאובה מאד, האפידורל כבר לא משפיע, הכל כואב. אני בפנים...כולם בחוץ. בעוד אני הייתי עסוקה במנת אפידורל נוספת וכמה שיותר מהר, קיבל אילן החלטה לנסות וואקום שני, בדיעבד התברר כי "שליח" נוסף היה בסיפור בדמותו של ד"ר עודה שתמך ועודד את אילן לבצע ניסיון וואקום נוסף. מהרגע הזה הכל קרה מאד מהר. אילן הודיע לי על החלטתו ותוך דקות ספורות...
יצא הגוזל בלידה רגילה!!!
לכאורה, מי שקורא או שומע את סיפור הלידה חושב לעצמו כמה הלידה הייתה קשה וטראומתית ואני מסכמת ואומרת:
רק מי שילדה בקיסרי וחלמה ללידה רגילה יכולה להבין שוואקום, תפרים ושאר ירקות הם כאין וכאפס כשאת נוגעת בחלום.
היו תפרים, היו טחורים, היה עירוי דם, הייתה בריחת שתן ועדיין עבורי זו הייתה חוויה מדהימה, חלום שהתגשם. החזרה הביתה הייתה כמו לחזור מאולימפיאדה עם מדליית זהב ושיא אישי. אילן המשיך לעקוב וללוות גם לאחר הלידה, טלי נתנה טיפים ואני....הייתי על ענן ולא יכולתי לבקש יותר.
כל זה לא יכול היה להתרחש ללא האנשים שחלמו איתי, תמכו והיו שם כדי להגשים לי את החלום. בראש ובראשונה, דודי, בעלי, שללא ההסכמה שלו, הפרגון והתמיכה שום דבר מהפנטזיה שלי לא היה יוצא לפועל. לחברה הטובה, שרון, שגם ברגעים שחשבתי ל"רדת" מהרעיון החזירה אותי לחלום ושילשלה לידי את הכתבה. וכמובן לשלישיה המנצחת אילן, טלי וקסם (ופה אני נאנחת אנחת רווחה ואושר גדול) אילן, היכולת המדהימה ללכת עם האמת והאמונה העמוקה ביותר שכן זה אפשרי, תוך הפעלת שיקוליי דעת מקצועיים הם שנטעו בי את תחושת הביטחון המלא לאורך כל הדרך, טלי שהחזירה לי את האמון והאמונה ביכולת לקבל תמיכה אמיתית ומשמעותית בזמן הלידה. המגע, המבט, היכולת להיות עם האחר וההכלה. וקסם המופלאה, שהייתה אופטימית גם ברגעים הקשים, שידעה להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון,ההקשבה ללא מילים והדאגה הכנה.
לכם, מגיעה תודה ענקית שפתחתם את הלב.
כדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במיליון חולמים
שלא עוצמים את עינהם.
כדי להגשים חלום אחד ישן
יש צורך במיליון חולמים
שלא אוטמים את אוזניהם.
שמוכנים אל החלום להתקרב
שעוד זוכרים איך להקל את הכאב
שיכולים להתאהב, להתחייב
ולגלות שעוד נשאר להם מקום בלב
היה הראשון להגיב למאמר זה